דבר הרב

(2 הצבעות)
  • צפיות: 610
  • הדפס
  • דוא"ל

עבודה עצמית

קרבנו

שלישי, 30 יוני 2015 10:51
עבודה עצמית

העבודה העצמית דומה לרכיבה על אופניים. כאשר הרוכב מתקשה ומתאמץ, הרי זה סימן כי הוא נמצא בעליה. אך אם הכל הולך בקלות, האופניים נוסעות מעצמן והרוכב אינו נצרך להפעיל את רגליו כלל, הרי זה הסימן שהוא נמצא בירידה.

 

העבודה העצמית דומה לרכיבה על אופניים. כאשר הרוכב מתקשה ומתאמץ, הרי זה סימן כי הוא נמצא בעליה. אך אם הכל הולך בקלות, האופניים נוסעות מעצמן והרוכב אינו נצרך להפעיל את רגליו כלל, הרי זה הסימן שהוא נמצא בירידה.

 


נמשיל לזאת משל:

 


בחור הגיע לחדר כושר במטרה לחזק את שריריו. הוא קיבל משקולות שונות אותן התבקש להרים. בתחילה נתנו לו משקולות קלות יחסית השוקלות חמישה או עשרה קילו. הבחור הרים את המשקולות והמלאכה נראתה לו קלה ביותר - הוא הרים את המשקולות בלי שום מאמץ. אולם, ככל שהמשיך בעשייה, הקושי נעשה רב יותר.

 


כאשר המתעמל הצעיר חש במעט קושי, הוא יצא להפסקת עישון ולאחריה שב להרים את המשקולת. לאחר מספר הנפות, שוב הרגיש הבחור במעט קושי, ושוב יצא להתאוורר ולשתות מעט מים. לאחר מכן הוא שב להרים משקולות, וכאשר חש בשלישית במעט קושי, הוא יצא עוד פעם, רק כדי לאכול משהו קטן. 

 


לבסוף, ניגש אליו המדריך ואמר: "כך לא יהיו לך שרירים!"

 


"מדוע, הרי אני עובד קשה?!" תמה הבחור הצעיר, "הרי אני מרים את המשקולות כמספר הפעמים שהורית לי!"

 


"שמע בחור!" הסביר לו המדריך, "כאשר השרירים מתחילים לעבוד, הם מתחילים להתחזק. אך אתה, בכל פעם שהרגשת את מאמץ השרירים המתחזקים, הפסקת לעבוד ובאופן זה שריריך לא יתחסנו לעולם!"

 


הקושי הוא הבונה את האדם. חז"ל לימדו אותנו כי "לפום צערא אגרא" - התשלום והשכר בעולם הבא נקבע לפי הצער. ככול שקשה לך יותר, ככול שאתה מתאמץ יותר, כך תקבל שכר גדול יותר!

 


ר' שמעון בר יוחאי זכה למה שזכה כי היה לו צער בעת שהותו במערה. הוא זכה לגלות נסתרות ותעלומות, הוא זכה להיות ממש בגדר משה רבינו, ושספר הזוהר הקדוש יינתן על ידו, וכל זאת בשל צערו במערה.

 


אנשים חושבים ש"לפום צערא אגרא" נאמר על עולם הבא, אבל האמת היא שמאמר זה נאמר גם על העולם הזה. כי ככול שהקושי רב יותר, כך הסיפוק שלאחר מכן, רב יותר.

 


אי אפשר להשוות בין השמחה והאושר שחש בחור בין שמונה עשרה המתחתן, לשמחה והאושר העצום שחש אדם בן שלושים ושמונה הזוכה להתחתן, לאחר שנים של חיפושים, תפילות, קמעות וסגולות...
דבר שמשיגים בקלות נעלם בקלות. לעומת זאת, דבר שאדם עמל עליו נעשה חלק ממנו.

 


כשאדם בא לשיעור תורה בראשונה בחייו, הוא אינו מבין על מה מדברים. אפילו המילים עצמן אינן מובנות לו, 'נפקא מינא', 'פסיק רישא' 'קא משמע לן'. מה זה, על מה אנשים מדברים כאן?
אותו אדם נבהל וכבר נמלך בדעתו, אולי כדאי לוותר על הכל. אך זהו עניין זמני, רק ההתחלה בלבד קשה. אט אט הוא 'נכנס לעניינים', המילים הופכות למוכרות, המושגים מתבהרים והנה הוא כבר מבין על מה מדברים.

 


רבי עקיבא החל ללמוד תורה בגיל ארבעים. נתאר לעצמנו אדם בן ארבעים היושב בגן הילדים ולומד את צורת האותיות, עד כמה זה קשה! רבי עקיבא הגיע מהשדות הפתוחים, מהצאן ומהמרחבים, ולפתע עליו להסתגל לישיבה בחדר סגור ולקליטת חומר מורכב בגיל כה מבוגר.

 


כיצד ניתן לתאר את הבושה שחש בליבו - ילדים קטנים יודעים יותר ממנו! כל העיר מדברת על עקיבא, "כן, עקיבא רועה הצאן, שמעתם מהו עושה? לא יאמן, בגיל ארבעים הוא החליט ללכת ללמוד קרוא וכתוב!"
אך עקיבא אינו שם ליבו לכל אלה, הוא ממשיך ללמוד, צולח את קשיי ההתחלה, והופך ל"רבי עקיבא". הוא הופך לאחד מגדולי התנאים שתורתו מאירה לכל הדורות עד ימינו אנו.

 


כל שינוי בחיים נושא עימו קושי. בחור בן שמונה עשרה שהתגייס זה עתה לצבא, בוכה בלילותיו הראשונים מתחת לשמיכה. ילד ההולך לפנימייה, מתקשר בשבועות הראשונים לאמו ובוכה בטלפון: "אמא, קשה לי, אני מתגעגע!"
לפעמים, גם אישה צעירה שזה עתה נישאה, בוכה ומתגעגעת לחייה והרגליה הקודמים. חיי הנישואים, על אף כל היופי שבהם, טומנים בחובם גם שינויים מהותיים שקשה לה להסתגל אליהם.

 


גם בעל תשובה מתקשה מאוד בתחילת דרכו. כל האיסורים נראים בעיניו כמו הר. זה אסור, זה לא ראוי, זו הלכה וזה מנהג. הוא לומד מושגים חדשים ותוך כדי לימודו הוא נתקל בכל מיני הלכות ודברי חז"ל המרתיעים אותו. הוא לומד כי מי שמזלזל בנטילת ידיים חייב נידוי, נהיה עני ונעקר מן העולם. הוא נבהל וחושש וידיו רפות.

 


אולם, יש לדעת ולזכור כי 'כתית למאור': כאשר אדם מתאמץ ומתקשה, עליו להאיר את הדברים באור חיובי ולראות את הטוב בכל דבר.

 


רב חיסדא אומר על נטילת ידיים: "אני משהי מלא ידי מיא ויהבו לי מן שמיא מלוא חופניים טיבותא" - אני שופך על ידי מים רבים ומהשמיים מעניקים לי מלוא חופניים שפע. כאשר אדם חושב על כך, ומתבונן בצד המאיר של הדברים, הם נראים לו הרבה יותר קלים וברי השגה.

 


"כתתו עצמכם על דברי תורה", (ברכות סג ע"ב) - הדבר היחידי שכדאי להתאמץ ולסבול ולהתייגע עבורו, זו התורה הקדושה!
כל דבר הקל להשגה, הוא גם חסר ערך. חול הנמצא בכל מקום, הוא דבר זול. כסף, זהב ויהלומים, שהם דברים נדירים, הם יקרים. והתורה היא היקרה מכל, כפי שנאמר: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף", רק עבורה שווה להתייגע ולהתאמץ.

 

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

שיעורים ברחבי הארץ - קרבנו מזמינה אתכם להרצאות הקרובות

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור המרכזי ביהוד

  • יום חמישי | 21:15

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור המרכזי באור יהודה

  • יום מוצ"ש | 21:30

    רחוב שי עגנון 13 קריית אונו

    השיעור המרכזי בקריית אונו