דבר הרב

(4 הצבעות)
  • צפיות: 1135
  • הדפס
  • דוא"ל

מה המטען שלך?

קרבנו

שני, 20 יולי 2015 13:25
מה המטען שלך?

לפני שנשמת האדם יורדת לעולם, נקבע עבורה כמה צער, טרדות וייסורים עליה לשאת. לכל אדם נקבעת מנת ה'כובד' המסוימת אותה עליו לשאת בעולם הזה.

לפעמים מוטל על האדם לשבור הרגל רע. היצר משכנע את האדם הרגיל בעישון, לעשן בשבת לאחר האוכל. "אתה  לא יכול יותר, אתה  חייב תיכף ומיד סיגריה".
כאשר הקושי גדול והאדם מרגיש שהוא מוכרח לעשן, עליו להשתמש בשיטותיו של היצר הרע!

 


כאשר אדם רוצה ללכת לשיעור תורה, היצר אינו אומר לו "אל תלך" - הוא יודע שכך לא יצליח במלאכתו. מה אומר היצר לאותו אדם? "ודאי שתלך, אבל רק בעוד חמש דקות, מה אתה יכול להפסיד כבר בחמש דקות?!"

 


לאחר שחולפות חמש דקות, פונה אליו היצר שוב ומציע לחכות עוד חמש דקות, ולאחריהן עוד חמש דקות ועוד חמש דקות, עד שלבסוף הוא  אומר לאדם: "לשם מה לך ללכת, הרי עוד חמש דקות השיעור מסתיים!"

 


כאשר האדם רוצה לעבור עבירה, הוא יכול ליטול את השיטה הזו מהיצר הרע. "רק עוד חמש דקות" - "חמש דקות זה מעט זמן ואותן ודאי אצליח לעבור!" לאחר חמש דקות הוא יכול לומר בשנית: "רק עוד חמש דקות". וכך הוא דוחה את היצר שוב ושוב עד שהחשק והתאווה לעבירה חולפים. 

 


כך ניתן להשתמש בשיטותיו של היצר על מנת לנצחו! 

 


ישנו אדם הנוהג להשתתף בשיעור תורה, אך בכל פעם כאשר עליו ללכת לשיעור, באים עליו כל מיני מפריעים המעכבים אותו מללכת וללמוד.

 


דווקא בזמן השיעור באים אליו אורחים והיצר הרע משכנע אותו: "מה, עכשיו תלך לשיעור ותוותר על מצוות הכנסת אורחים? הרי למדת שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. אברהם אבינו בכבודו ובעצמו הפסיק את שיחתו עם הקדוש ברוך הוא, כדי לקבל אורחים!"

 


מה אפשר לענות ליצר הרע על תירוצים מנומקים שכאלו?

 


ראשית, דע לך, עליך ללכת לשיעור, כי רק מכח התורה שאתה לומד בו, אתה יודע שעליך להכניס אורחים.  אך יותר מזאת, חשוב לעצמך, הרי אילו היית מכור למשחק כדורגל והיית אמור לצאת לצפות במשחק, האם היית נשאר בבית עבור האורחים?!

 


ודאי שלא! וכי יעלה על דעתך להפסיד משחק, הרי כבר שילמת על הכרטיס. אין צורך אפילו להתנצל בפני האורחים, גם הם יבינו שלא תפסיד את המשחק החביב עליך, כדי לארח אותם.

 


הקדוש ברוך הוא נותן לנו את הזכות ללמוד דברי אלוקים חיים, הקדוש ברוך הוא נותן לנו כרטיס לעולם הבא, ועל זה אתה מוכן לוותר?!
אדרבה! קח איתך את האורחים לשיעור ותזכה גם אותם!

 


כאשר אורחים מופיעים בביתו של אדם בעת שהוא צריך לצאת לעבודתו, מובן מאליו שהוא לא יאמר: "רבותי, המתינו רגע, אני כבר מתקשר להודיע שהיום אעדר מן העבודה, כי באו אלי אורחים!"

 


הוא לא יאמר זאת, כי כולם מבינים שעבודה לא מבטלים. גם האורחים, חשובים ככל שיהיו, מבינים את ההכרח ואינם נפגעים מכך שבעל הבית אינו יכול לארחם בעת שנאלץ לפרוש לעיסוקיו.
מדוע, אם כן, ברור לכל ששיעור תורה יש לבטל מפני האורחים???

 


היה יהודי שנהג להגיע לשיעור במשך תקופה ארוכה, עד שהחל להחסיר מעת לעת. בתחילה הוא הגיע יום והחסיר יום ובהמשך הוא הגיע יום אחד והחסיר יומיים. באחת הפעמים שאותו יהודי הגיע לשיעור, שאלתי אותו מדוע אינו בא באופן קבוע.

 


האיש השיב כי רעייתו מקשה עליו מאוד לצאת מהבית בערבים ובכל פעם היא מוצאת כל מיני תירוצים - העיקר שיישאר בבית.

 


"האם אתה אוהד קבוצת כדורגל", שאלתי את האיש שפניו אורו: "ודאי, אני אוהד שרוף!" קרא האיש בהתלהבות והחל לספר על המשחקים בהם הוא צופה ועל הישגי הקבוצה אותה הוא מחבב.

 


"האם אתה יוצא גם לצפות במשחקים?"

 


"ודאי", השיב האיש. "ואשתך לא מציקה לך על כך שאתה יוצא מהבית לשעות ארוכות?"

 


"מה פתאום!" קרא האיש "היא יודעת שאצלי זה קו אדום, היא אפילו לא מעזה לנסות!"

 


"ישמעו אוזנך מה שפיך מדבר", אמרתי לאותו יהודי, "אם אשתך הייתה יודעת כי שיעור תורה חשוב עבורך, לפחות כמו משחק כדורגל, זה היה עבורה קו אדום והיא לא הייתה מנסה למנוע ממך ללכת לשיעור. אם היא עוצרת בעדך, סימן שהיא יודעת שזה לא כל כך חשוב לך. להיפך, אתה מחכה שהיא תגיד לך שלא ללכת. כך יש לך תרוץ מוכן - 'האישה אשר נתת עימדי'. 'זה לא שאני לא רוצה - זו אשתי שלא רוצה'. כך יש לך על מי להפיל את האשמה, בשעה שעבורך השיעור לא מספיק חשוב!"

 


מעשה בספינה שהייתה מגיעה בכל עת לנמל ומלחיה היו פורקים סחורה יקרת ערך, יהלומים ומרגליות, ומעמיסים סלעים ואבנים גדולות. תופעה זו חזרה ונשנתה. בכל פעם היתה הספינה שבה לנמל פורקת מטען יקר ומעמיסה אבנים במקומו.

 


אחד מעובדי הנמל שם ליבו לדבר ותמה על כך מאוד. "מדוע רב החובל מחליף מטען כה יקר באבנים וסלעים?"

 


באחד הימים, אזר מיודענו אומץ וניגש לרב החובל ובפיו הצעה עסקית: "תן לי את מטען האנייה ואני אתן לך תמורתו אבנים וסלעים רבים יותר. להפתעתו הרבה, פרץ רב החובל בצחוק כשהוא קורא: "נראה לך שזו התמורה שאני מקבל בעד המטען היקר שלי?!" 

 


רב החובל הזמין את האיש לבטן האנייה ופתח למול עיניו המשתאות ארגזים עמוסי שטרות. "אם כך, אינני מבין, מדוע אתה מעמיס על האנייה סלעים", שב האיש ותמה. 

 


"הסלעים הם כורח המציאות", הסביר הקברניט, "כאשר האנייה עמוסה אבנים יקרות, הן המאזנות את האנייה. אך בעת הפלגה חזור, לאחר שפרקנו את היהלומים והמרגליות, אנו זקוקים לדבר מה שיכביד על האנייה ויאזן את משקלה ולשם כך אנו מעמיסים סלעים ואבנים, כדי שהאנייה תפליג בבטחה ולא תתהפך מכל רוח מצויה".

 


לפני שנשמת האדם יורדת לעולם, נקבע עבורה כמה צער, טרדות וייסורים עליה לשאת. לכל אדם נקבעת מנת ה'כובד' המסוימת אותה עליו לשאת בעולם הזה.

 


אך עדיין יש לאדם בחירה. הוא יכול לברור לו את הסיבות למשקל שהוא נושא עימו. הטרדות יכולות להיגרם מעבודת המידות, מדקדוק במצוות ולימוד תורה או מצער וייסורים. המשקל שעליו לשאת יכול להיות מטען של אבנים יקרות או מטען של סלעים חסרי ערך - מטען של טרדות וצער בגלל הבלים.

 


ביד כל אדם לבחור איזה מטען ברצונו לשאת על עצמו - מטען של יסורים או מטען של מאמץ ועמל בתורה ובמצוות.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה