דבר הרב

(3 הצבעות)
  • צפיות: 884
  • הדפס
  • דוא"ל

התרופה למחלת היצר

קרבנו

שלישי, 28 יולי 2015 14:19
התרופה למחלת היצר

אין מציאות בעולם הזה שאדם שילמד תורה ולא ילמד מוסר ויהיה אדם שלם. אדם הלומד תורה ואינו לומד מוסר, ירצה או לא ירצה, המידות שלו יהיו מושחתות.

במלחמת היצר אין אסטרטגית לחימה של 'זבנג וגמרנו'. אי אפשר לרסס את היצר בחומר קטלני ולהשמיד אותו בבת אחת. נאמר "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", לא נאמר בראתי יצר הרע, בראתי לו 'סודה קאוסטית', בראתי לו 'חומצת גופרית'.
התורה היא הנשק היחיד הפועל נגד היצר הרע. רק התורה היא שמעדנת את מידותיו של האדם, ורק איתה ניתן להשתמש במלחמה הקשה הזו.

 


אומרים חז"ל: "אמר הקדוש ברוך הוא בראתי היצר הרע באדם, בראתי לו תורה תבלין". אין בעולם עוד דרך אחרת. תן לו כדורסל לא יעזור. תן לו כדורגל לא יעזור. תן לו 'כדור-עף', לא יעזור, תן לו 'מכון כושר' לא יעזור, תן לו שחייה לא יעזור, תן לו מה שאתה רוצה, לא יעזור. דבר אחד יכול לעזור לאדם באותה מלחמה, התבלין המיוחד שהקדוש ברוך ברא - התורה הקדושה!

 


האדמו"ר מקוצק זצוק"ל אמר דבר מבהיל: "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". מה העיקר באוכל, התבלין או הבשר? בוודאי שהבשר הוא העיקר ואילו התבלין רק מטעים את האוכל. אם כך, למדנו מהדברים שהיצר הרע הוא העיקר באדם והתורה היא רק תבלין - כיצד זה יתכן?!
והתשובה היא שבאמת היצר הרע הוא העיקר באדם משום שכל סיבת ביאתנו לעולם היא כדי לתקן את מידותינו ולהתגבר על היצר.

 


מסופר על רבי משה חיים לוצאטו, מחבר ספר מסילת ישרים, שבעת שהיה יושב והוגה בתורה, היתה יורדת אש משמים ומקיפה אותו. זהו הכוח העצום של התורה.
אדם המנסה לקחת תרופה שונה מהתרופה שהבורא נתן לנו, הרי הוא דומה לאדם חולה, חסר כל ידיעה במלאכת הרפואה, שהרופא ציווה עליו לקחת תרופה פלונית, והוא, על דעת עצמו, לוקח תרופה אחרת.
הרוקח פונה אל אותו חולה ומבקש מרשם מהרופא, אך הלה אומר לו: "תגיד לי, מה זה הכדור הכחול הזה, הנמצא שם על המדף למעלה, זה משהו חדש? תביא לי מזה איזה עשרים, שיהיה בבית!"
הרוקח מזדעזע: "תגיד לי, אתה אדם שפוי? יש לך מושג בכלל מה הם הכדורים האלו? אתה יכול להרוג איתם את עיר שלמה!"

 


בבית המרקחת, בתוך ארונות זכוכיות נעולים, ישנן תרופות שמוטבעות עליהן שתי עצמות מוצלבות ומעליהן גולגולת, ומתחתיהן רשום באדום: "רעל"!
תבוא ותשאל את הרוקח: "מה קורה כאן, אתם מוכרים פה רעל? מה אתם רוצים לעשות? להרוג אנשים?!"
הרוקח יענה לך בפשטות: "מה שמרפא אדם חולה, מרעיל אדם בריא. ומה שמרפא חולה אחד, הורג את החולה השני. חולה אחד סובל מלחץ דם נמוך, וזקוק לתרופה להגברת לחץ דם. ואילו חולה שני סובל מלחץ דם גבוה וזקוק לתרופה להורדת לחץ הדם".

 


אדם הבא לרוקח ובוחר לו כדורים כאוות נפשו לפי הצבע, אינו אדם שפוי. כך לא לוקחים תרופות!
הרוקח למד את מקצועו ועמל במשך שנים רבות על מנת להבין מאלו מרכיבים עשויה כל תרופה וכיצד היא משפיעה על גוף האדם. הוא בקיא ברגישויות ובאלרגיות השונות. ישנם אנשים שרק אוכלים פול וישר עולים בפול גז לעולם העליון. יש אנשים הרגישים לעקיצת דבורה ובמקרה שנעקצו עליהם להגיע במהירות האפשרית לחדר המיון בבית החולים. לכל אדם יש את הרגישויות שלו ותפקידם של הרופא והרוקח להזהיר אותו במקרה שהוא לוקח תרופה שאינה מתאימה לו ומסכנת את בריאותו.

 


אומר הרמח"ל: דע לך, הבורא יתברך הוא בעל הבית של כל התרופות והוא אומר לך דבר אחד. היצר הרע הוא מחלה, ויש לו רק תרופה אחת, כדאי לך להשיג אותה.
כיצד משיגים אותה? גם לזאת ישנה תשובה בתורה!
אומר הקדוש ברוך הוא: "לא בשמיים היא ולא מעבר לים היא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". התרופה למחלת היצר לא נמצאת בסוף העולם, היא נמצאת קרוב אליך, כאן לידך. "תורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול".

 


תלמד תורה ומוסר ואחוז בשניהם יחדיו. "אל תרף מצריה כי היא חייה". אם לא תלמד תורה אתה עלול להתרסק ואם לא תלמד מוסר אתה עלול להתרסק. אין מציאות בעולם הזה שאדם שילמד תורה ולא ילמד מוסר ויהיה אדם שלם. אדם הלומד תורה ואינו לומד מוסר, ירצה או לא ירצה, המידות שלו יהיו מושחתות.

 


הגאון מוילנא כתב בספרו 'אבן שלמה' שאדם הלומד תורה ואינו לומד מוסר, המידות שלו מושחתות יותר ממי שלא למד תורה כלל.
מדוע זה כך?

 


כי התורה נמשלה למים שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים - ואין מים אלא תורה". מים מצמיחים הכול. הם מצמיחים פירות, הם מצמיחים ירקות, אבל הם מצמיחים גם ירוקת, פטריות רעילות וקוצים וברקנים.

 


השאלה היא: מה זרעת?
זרעת קוצים והשקת אותם, יצמחו לך שפע של קוצים. זרעת עשבים שוטים והשקת אותם, יצמחו לך עשבים שוטים. אבל עשבים שוטים, לא צריך לזרוע הם צומחים מעצמם. אם לא מנכשים את האדמה כל הקוצים פורחים.
אדם הלומד תורה ואינו לומד מוסר משול לאדם המשקה קוצים וברקנים וממילא המידות הרעות שלו יצמחו ויפרחו. לעומת זאת אדם הלומד תורה ומוסר כאחד זוכה שמידותיו יתקנו, יגדלו וילבלבו.

 


אין לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שנאמר "יראת ה' היא אוצרו". יראת שמים היא האוצר הגדול ביותר של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה.
הגמרא אומרת מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמיים דומה למי שמסרו לו מפתחות החיצוניות ולא מסרו לו מפתחות הפנימיות. הבה נתאר לעצמנו אדם שיש לו את המפתח הפותח את הדלת הפנימית, אבל אין לו את המפתח של הדלת החיצונית. אותו אדם ישאר מחוץ לבית והמפתח הפנימי יעמוד כאבן שאין לה הופכין. אין לו כל שימוש במפתח הזה כשהוא אינו יכול לגשת אל הדלת אליה הוא מיועד.

 


הגמרא אומרת: "אמר רבא חבל על דלית לדרתא ותרע לדרתי עביד". רבא הכריז בפני תלמידיו ואמר: חבל על מי שאין לו בית ועושה לעצמו דלת. אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים משול לאדם חסר בית האומר בליבו: "נכון, באמת אין לי בית, אין לי אפילו אפשרות לקחת מהבנק משכנתא, אין לי כלום, אבל לכל הפחות אקנה לי דלת".
הולך אותו שוטה, קונה דלת פלדלת משובחת ומעמיד אותה בשום מקום על חוף ים נטוש. "הידד", הוא קורא בקול "יש לי דלת!" הוא עושה חנוכת הבית וקובע על דלתו מזוזה מהודרת.
אין ספק שהאדם הזה זקוק לעזרה נפשית - לשם מה הוא מתקין דלת כשאין לו בית?!
מכריז רבא לתלמידיו: "חבל על דלית דלתא ותרעד לתדלתי עביד". תלמידי היקרים! דעו לכם, אדם הקונה תורה בלא מוסר ויראת שמיים, דומה לאותו שוטה המתקין דלת בלא בית.
בית הוא אוצר המגן על מה שבתוכו. פירוש המילה 'אוצר' אינו מטמונים של רכוש רב, מרגליות, יהלומים וכסף וזהב, אלא חדר מוגן - מקום הראוי לשימור הרכוש. יראת שמים משולה לכספת השומרת על אוצרותיו הפנימיים של האדם. "יראת ה' היא אוצרו" כשיש לך אוצר, יש לך מקום ראוי לאכסן את התורה. אבל אדם שיש בו תורה בלבד, הרי שיש לך רק דלת בלבד והתורה עלולה לשמש כסם המוות.

 


אדם המלא בתורה וחסר יראת שמיים משול ל'חמור נושא ספרים'. הוא מלא וגדוש בתורה, אבל כל הידע שרכש לא חדר אל ליבו פנימה, אלא נמצא על גבו כחמור הנושא על גבו משא של ספרים. נתאר לעצמנו שבפתח בית המדרש יתייצב חמור הנושא על גבו את כל התורה כולה. את הבבלי והירושלמי, את ספר הזוהר הקדוש ואת השולחן ערוך. ממש חמור קדוש!
האם יעלה בדעתו של מאן דהו לשאול את אותו חמור, שאלה בהלכה או לבקש ממנו ברכה?!

 


אדם שלמד את כל התורה כולה אך לא הכניס את הדברים בליבו פנימה משול לאותו חמור. אין כל קשר בין מהותו הפנימית לבין הספרים הרבים שהוא נושא על שכמו. נאמר בתורתנו: "וידעת היום והשבות אל לבבך". תפקידו של האדם בעולם, להכניס את התורה שלמד אל חדרי הלב פנימה ולנהוג על פיה.

 


הגמרא אומרת: "כסה רישך ... דשמייא עלך" - כסה את ראשך כדי שתהיה לך יראת שמים. כשאדם חובש כיפה על ראשו הוא מרגיש שיש מישהו מעליו שצופה בו וחושש לעבור עבירות.
ישנם אנשים שאינם מבינים לשם מה יש צורך בגידול הזקן. אולם כשמתבוננים בדבר מבינים כי מלבד הקדושה שיש בזקן, יש בכך גם משום שמירה והגנה מפיתויי היצר. 

 


כשהיצר הרע מסית את האדם ללכת למקומות לא צנועים בהם יראה מראות אסורים, הוא יכול להסיר את הכיפה ברגע אחד וללכת לאן שליבו חפץ. הוא מוריד את הכיפה ובשנייה אחת הוא נראה כמו אדם מן הרחוב. אבל אדם מגודל זקן אינו יכול ללכת במקומות לא צנועים בלי שהסובבים יתהו, מה יש לאדם ירא שמים אם זקן מגודל, לחפש במקום שכזה. הוא חש אי נעימות לשהות במקומות לא ראויים וממילא הוא מתגבר על עוד שלב במלחמת היצר.

 


הבן איש חי כותב כי לפי תורת הקבלה, אסור לאדם להוריד את הטלית מראשו בזמן שתפילין של ראש מונחות על ראשו. כשאדם מתפלל תפילת שמונה עשרה עם כובע או טלית על ראשו, הוא מרגיש כיצד תפילתו נעשית בכוונה רבה יותר והכנעה כלפי הקב"ה. החיצוניות משפיעה על הפנימיות.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה