סיפורים מהחיים

(2 הצבעות)
  • צפיות: 635
  • הדפס
  • דוא"ל

כתיבה "טובה"

קרבנו

רביעי, 16 ספטמבר 2015 10:49
כתיבה "טובה"

בן קשת לא סבל את סביבתו, דתיים וחרדים בפרט, הוא לא סבל ולא האמין למילה של הרבנים. אלא הרהר בליבו, "אם ידידי החילונים הם חסרי אמינות על אחת כמה החרדים"

שחר בן קשת היה ילד צפון תל אביבי מלא ספקות. הוא לעולם לא החליט לעצמו הספקות רדפו אותו יומם ולילה ולא נתנו מנוחה. גם כשהחליט לבחור באיזה כיוון, הוא תמיד חש שהוא מפסיד בכיוון האחר. כל הזמן הוא חי בתחושת "מה כדאי?" ששחר בן קשת היה טיפוס חשדן, נרגן ומקטר מקצועי, שתמיד חשב שמרמים אותו, גונבים ולא נותנים לו. בקיצור, לא האמין באף אדם, כולל ההורים שלו.

 

עם השנים הוא הפך לנער, לבחור, לחייל כזה. שלא קנה לעצמו אוהדים וידידים. מכריו כינוהו "זאב בודד ובלתי נסבל". בכל מגעיו עם בני אדם הוא מצא בהם את סדק האי אמינות, המאפיין אנשים שאצלם מילה היא לא מילה. ומהימנות זה לא הצד שלהם. זה קרה לו בצבא, בבנק, ואפילו עם משפחה. ברקורד שלו היו הרבה אכזבות מבני אדם.

 

בן קשת לא סבל את סביבתו, דתיים וחרדים בפרט, הוא לא סבל ולא האמין למילה של הרבנים. אלא הרהר בליבו, "אם ידידי החילונים הם חסרי אמינות על אחת כמה החרדים" וזה רבותי קל וחומר שאין בהם פירכא, בן קשת הצפון תל אביבי למד להכיר את החרדים דרך עיתון הארץ, מתוכניות הרדיו של "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית, ואם אלו מוריו לעולם החרדי, אין פלא שלא  מצא פירכא לקל וחומר שהבאנו לעיל. החילונים שרלטנים, אבל החרדים יותר. הנה הצגנו את התזה של שחר בן קשת ב ה-30, רווק מושבע המעביר את חייו בין משרה בבנק לאמצעי התקשורת ומסיים בכמה ספרי הרפתקאות בלילה.

 

יום אחד, התקבל לעבודה ניסים שרעבי, חוזר בתשובה צעיר, שאת עבודתו עשה בארכיון, אבל היה מסתובב בין הקומות להביא ולקחת מסמכים נצרכים. הדמות החרדית של שרעבי עוררה בבן קשת ריחוק, וסקרנות. בבוקר נכנס שרעבי למשרדו של בן קשת והביא תיקים לעיון, אחרי כמה מילות נימוס, אמר שרעבי לבן קשת, שהתחיל לחקור אותו

 

"אני איש פשוט חזרתי בתשובה לפני שנתיים. אין לי זמן לשכנע שיש בורא וכל מיני פילוסופיה. אני מאמין שיש ודי. יש לי בת דודה שהיא אינטליגנטית כמוך, והלכה לסמינר וחזרה עם כיסוי ראש". משהו בקולו שידר אמינות, וזה צליל שבן קשת לא כל כך הכיר.

 

"תן לי את המס, אני רוצה לדבר איתה". הדסה צורן ספרה על הסמינר בן קשת החל להסתקרן

 

וגם בן קשת חייג ושבועיים אח"כ מצאו אותו בסמינר "ערכים". שחר, סקר את לובי המלון. הרבה חילונים, וכמה חרדים, "מעניין מה יכולים למכור שאני לא יודע, איני טיפש, אני אכניס אותם למלכודת של חוסר אמינות ויושר שמאפיין חרדים. הם תיאטרון אחד גדול".

 

ההרצאות היו מעניינות, אבל לא הזיזו את לבו האטום. ההוכחות על נבואות שהתגשמו, צפנים טמירים החבויים בתורה, לא עשו רושם "הם פשוט מאחזי עיניים, המרצים החרדים. אני הולך לבדוק אותם, אבל אני לא קונה מהם שום הוכחה. הם קוסמים ואני ילד גדול שיודע שהוא בקרקס כל המסרים עברו מעל ראשו של פקיד הבנק שרק ספר את הדקות עד לסיום הסמינר במוצ"ש.

 

ליל שבת אחרי סעודה באולם דקל, הרצאה עם הרב שמעון גורדון. שחר הסקפטי הטוטאלי, התיישב בשורה השלישית. נושא ההרצאה, "שבת בחיי השפחה" הרב גורדון עדין נפש היה מרצה מרתק. למרות השעה המאוחרת ישבו משתתפי הסמינר מרותקים, שחר גילה עניין במדרשים הוציא פנקס והחל לרשום ראשי פרקים. הב קלט אותו, "מכובדי, היום שבת, ואחת ממלאכות האסורות בשבת היא הכתיבה, אבקש לא לכתוב את הרצאתי."

 

שחר הניח את העט, הרב הזה משחק אותה צדיק אני אכניס אותו לפינה ודקותיים אח"כ המשיך בכתיבה. ידידי היקר, שבת היום ביקשתי לא לכתוב את ההרצאה, עם תירצה אחזור עליה במוצ"ש כדי שתכתוב. הו, שחר החל לגלות עניין בהרצאה. הוא החליט להוציא את הרב מהכלים ואז יחשוף את פרצופו האמתי. שוב הוציא את העט וכתב, הרב עצר את דיבורו סגר את הספר ביקש את סליחת הקהל ויצא.

 

כולם החלו לצעוק על שחר, "הרב חכה רגע צעק שחר, הרב נעצר והפנה את ראשו לעברו, הקל שתק. כבוד הרב סליחה, צר לי שפגעתי בך, הרגע נכנסה בי האמונה התמימה כמו חץ לליבי הייתי בטוח שאתה לא רציני, שתבליג, כי שבת היא עוד יום בשבוע, והכל הצגה גדולה, וכשראיתי ששבת כה חשובה לך ושאני חוטא עוד יותר כאוב לך, אני מאמין לכל התורה כולה. הרגע למדתי ממך אהבת ישראל, הרב חיבק בחום ולחש, אתה יהודי גדול, עוד ניפגש. ההרצאה נמשכה לתוך הלילה ובן קשת הגביה עוף כאחד הנשרים הגדולים.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

שיעורים ברחבי הארץ - קרבנו מזמינה אתכם להרצאות הקרובות

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה