סיפורים מהחיים

(3 הצבעות)
  • צפיות: 1773
  • הדפס
  • דוא"ל

השקר האחרון של אלחנן

קרבנו

רביעי, 07 אוקטובר 2015 09:09
השקר האחרון של אלחנן

אבא היה איש אציל ומעודן במידותיו, הייתה לנו יראת כבוד כלפיו. את תביעותיו כלפינו הוא הקרין מעצם אישיותו והנהגותיו השלמות, הוא לא היה צריך לנזוף או להכות כדי לחנך.ועכשיו מה אני עונה לו?

משימת חינוך ילדינו דורשת מעמנו הרבה סבלנות, אורך רוח ובעיקר מעוף. מעוף? אתם שואלים, בשביל מה?

 


זה לא סוד כי הענישה היא אחת המשימות החינוכיות הקשות והמורכבות שבדרך הארוכה והנפתלת לעיצוב נפש ילדינו. לא מעט הורים, ולא ננקוט כאן באחוזים, נופלים בפח היקוש של ההכאה והזעפת הפנים. כן, שלא נטעה, אם ההכאה באה לאחר שיקול דעת ומתוך קור-רוח ולאחר המתנה מסויימת בין העבירה למכה, יש בה הרבה מן התועלת. אך מה לעשות, רבים וטובים סובלים מתסמונת ה"פתיל הקצר", ולאחר ניפוץ חלון או קטטה בין שני שובבים, יש מי שנכנס בשאגות לחדר הילדים תוך הנפת ידיים לא כל כך ספונטאנית.

 


פנים זועפות זו ענישה טובה, כי מאחר וידוע לכל בר-בי-רב, כי כעס הפנים מותר אך ורק אם תכליתו לחנך ולעצב את אישיות המתחנך. אך אם חלילה פנינו הזועפות מעידות על רתיחה פנימית וששאיפת נקם כמוסה, אזי מדובר באיסור גמור, בבחינת  "כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו" ואין לפנים הנוראות הללו שום השפעה חינוכית מועילה. חבל.

 


כדי להעניש בצורה חכמה, מבוקרת, מועילה, צרך מעוף וחוש יצירתי. לא לומדים זאת באף בית ספר להורות, כי אין בית ספר כזה. ענישה חכמה ותועלתית כזו קובעת ויונקת את עצמה מתוך טוהר פנימי וכוונה זכה לחנך, ולא סתם להעניש ולהטיל אימה על ילדינו.

 

 

לא מכבר בסוכת אבלים שמעתי את סיפורו של הרב אלחנן, ראש כולל חשוב כבן 40, שתיאר בלשון מעודנת ומדוייקת כיצד הענישו אביו זצ"ל ובנה בכך את אישיותו הטובה לקראת שלמותה.

 

 

"באחד מלילות החורף חזרתי הביתה לאחר שעה ארוכה של משחקי שובבות עם חברים ברחובות השכונה. הייתי ילד רזה כבן שש, עם מבט תמים בעיניים. אבא היה ישוב על כסאו בפינת הסלון, מעיין בגמרא או בספר הלכה. הוא הרים עיניו מעל הספר, ובמבט מצודד שאל אותי: "אלחנן בני יקירי, האם התפללת מנחה וערבית?"

 

 

אבא היה איש אציל ומעודן במידותיו, הייתה לנו יראת כבוד כלפיו. את תביעותיו כלפינו הוא הקרין מעצם אישיותו והנהגותיו השלמות, הוא לא היה צריך לנזוף או להכות כדי לחנך.ועכשיו מה אני עונה לו? אוי לאותה בושה, בד"כ הקפדתי על תפילת מנחה וערבית בציבור, אבל הפעם משובת נעורים השכיחה ממני זאת. ומה אבא יגיד?...

 


"כן אבא התפללתי מנחה וערבית", השבתי תוך בליעת המילים, מנסה להיבלע בחדרי...

 


"רגע אלחנן – גש אליי - אני רוצה לדעת באיזה בית כנסת התפללת?

 


"ה... ה... אבא, התפללתי בבית כנסת המרכזי של רב העיר..."

 


"מעניין", הפטיר אבא, "גם אני התפללתי שם מנחה וערבית ולא פגשתי אותך שם... האם הפכת לרואה ואינו נראה..."

 


"נו, וכשילד נתפס בשקר, הוא הופך ללוליין של השר ומנסה להגמיש את המציאות כדי לצאת ממנו רק בשן ועין... "כן, הייתי שם אבא אבל הגעתי קצת מאוחר ולכן התפללתי בבית הכנסת הגדול ולא בבית כנסת הקטן שמחובר אליו, אשר שם מתפללים בימות החול..."

 


"מעניין מאוד", זקף אבא את ראשו, "גם אני איחרתי קצת ונכנסתי לבית הכנסת הגדול להתפלל מנחה ולא ראיתי אותך שם..."

 


"ניצבתי קפוא על מקומי. זהו נתפסתי בשקר. אבא היה נוהג לומר לנו, שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ומי שמשקר חלילה , היהו דוחק רגלי שכינה ופוגע בכבוד השם... והוא עלול לאבד את עולמו...

 


"נו, ומה ילד קטן חושב באותן שניות. הפעם כנראה אבא יכה אותי, כי שקר גס וחצוף כזה... אי אפשר לסבול. עמדתי רועד מול אבא, בפה חתום ובעיניים מבוהלות, נבוכות ומחפשות מקלט..."

 


"אמא" , קרא בא, ואמא יצאה מן המטבח והביטה בי ניצב קפוא על מקומי. "אמא אני נורא מצטער  לספר לך, אבל גילינו שהילד שלנו משקר. פשוט משקר. ואני שואל את עצמי אמא, מדוע ולמה הילד משקר? זה  הרי נורא ואיום.
הכל מתחיל מהשורש. אז אמאל'ה בואי נבדוק, אני שקרן? לא, אינני שקרן. אמא שקרנית? חלילה וחס. אז ולי סבא שקרן? חלילה, סבא היה צדיק וקדוש. נו אז השקרים שלך לא באו מן השורשים.מה את אומרת אמא, מאין למד הילד לשקר? הרי את ואני יודעים שאלחנן הוא ילד טוב וצדיק, אבל מה לעשות- הוא שיקר!!!

 


"אני חושב אמא שאני יודע מאין הגיע אליו השקר..."

 


"ובעוד אבא מדבר ומנתח את מוצאות השקר, אני מהפך בנפשי, מתייסר, בוכה בלי דמעות, מבקש מהקב"ה שיושיע אותי מן הבושה..."

 


"כן אישתי בננו צדיק ולעולם דובר אמת... אבל דומני שהוא שמע שקרים מילדים לא מחונכים שמשקרים. הם שיקרו וטימאו את אוזניו בשקרים, וטומאת האוזן היא שדחפה אותו לשקר לאבא שלו... אז מי אשם אמא? אלחנן? חלילה! הוא צדיק, הוא ישר ודובר אמת... האוזן שלו אשמה!!! היא הקשיבה לשקרים של ילדים אחרים וגרמה גם לו לשקר. נו אמא, מה את אומרת איזה עונש ניתן לאוזן שלו?

 


"אבא קם מכיסאו, הביט בי בעיניים אוהבות, אחז בכף ידו הימנית אז אוזני ומשך אותה קלות... וזה הספיק. זה לא כאב לאוזן, אבל זה הכאיב ללבי, ועד הרגע עשרות שנים אחרי, אני מרגיש את המשיכה, את הבושה ואינני מסוגל להוציא בדל שקר מפי..." (העיתונאי)

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה