דבר הרב

(1 הצבע)
  • צפיות: 690
  • הדפס
  • דוא"ל

מה תפקידך בעולם?

קרבנו

שלישי, 10 נובמבר 2015 09:26
מה תפקידך בעולם?


תמיד אנו חשים כי המקום בו אנו נמצאים והתפקיד בו אנו עוסקים לא טוב לנו. בכל עת אנו פוזלים למקומות אחרים, מחפשים פה ומסתכלים ל"שַׁם". אך כולם כבר יודעים ש"שם - תהא קבורתם". אם אתה לא ממצה את תפקידך, אתה משול למת.

 

 


אנשים חושבים שהמקום מכבד את האדם. "תושיב אותי מזרח, תושיב אותי במערב". המקום לא מכבד את האדם אלא האדם מכבד את מקומו. אם ה'בבא סאלי' עליו השלום, זכותו תגן עלינו, היה יושב על כיסא בפתח בית המדרש, האם מישהו היה חושב שה'בבא סאלי' לא מכובד משום שהוא לא יושב במזרח? להיפך, תוך דקות ספורות, המזרח היה עובר לפתח בית המדרש. כולם היו יושבים כשפניהם לכיוונו. הרי לנו שלא המקום מכבד את האדם אלא האדם הוא שמכבד את מקומו.

 


במתן תורה, נבחר הר סיני מכל ההרים. דווקא ההר הנמוך והשפל הוא שזכה לכך שעליו תינתן התורה. נאמר בפסוק: "השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת", (שמות יט ב). בעת מתן תורה אסור היה לגעת אפילו בקצה ההר ומי שנגע התחייב בנפשו. היחיד שהורשה לעלות להר היה משה רבינו שקיבל את התורה מידי הקדוש ברוך הוא.

 


אך לאחר המעמד, כשנשמע קול השופר, ירד ההר מקדושתו וכל אחד יכל לעלות להר, כפי שנאמר בהמשך: "במשוך היובל המה יעלו בהר". בעת מעמד מתן תורה הר סיני התקדש כי ה' שכן עליו, אך לאחר מתן תורה גם בעלי חיים יכולים לעלות אל ההר. לאחר מתן תורה, אדם יכול ללכת להר סיני ולעשות שם את צרכיו, במחילה מכבודכם, אין לו שום עבירה, כי לא המקום מכבד אלא המהות מכבדת. אתה מכבד את המקום שלך ולא להיפך.

 



כל אחד משרת את הקדוש ברוך הוא בדרכו שלו. יהודי אחד משרת את הקדוש ברוך הוא כשהוא יושב ולומד יום ולילה, ויהודי אחר משרת את הקדוש ברוך הוא דווקא כשהוא עובד לפרנסתו. יהודים רחוקים מיהדות רואים אותו מתפלל ומברך, וכך הוא זוכה לקרב אותם לבורא העולם. היכן שבורא העולם שם אותך, שם זה המקום הכי מתאים לך בעולם.

 


אם משה רבינו היה מנסה להיות מישהו אחר, הוא לא היה נהיה משה רבינו. אם רבי שמעון בר יוחאי היה מנסה להיות מישהו אחר, הוא לא היה נהיה רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בר יוחאי שאף להיות רבי שמעון בר יוחאי, רבי אלעזר שאף להיות רבי אלעזר ורבי מאיר שאף להיות רבי מאיר. אף אחד לא ניסה להיות מישהו אחר.

 


מסופר על רבי יוסף דב סולוביצ'יק זצ"ל, בעל ה"בית הלוי", שבערב יום כיפור הבחין ביהודי עשיר מופלג היושב בבית הכנסת, מתפלל, קורא פרקי תהילים והוגה בתורה. אותו יהודי היה קמצן שלא נתן אגורה שחוקה לצדקה. הדבר לא מצא חן בעיני רבי יוסף דב שניגש אל העשיר הכיליי ואמר לו כך: "אמור לי בבקשה, חביבי, מה דינו של חייל העורק באמצע המלחמה ונמלט על נפשו?"
"מה השאלה" משיב העשיר, "זו בגידה לכל דבר, גזר דינו מוות, ירייה בראש וגמרנו".

 


"עכשיו אמור לי", ממשיך הרב להקשות, "מה דינו של חייל שרק ערק מגדוד אחד לגדוד שני".

 


"דינם אחד", משיב העשיר, "גם החייל שערק משדה הקרב וגם החייל שערק לגדוד אחר חייבים מיתה!"

 


"הקשב למה שפיך מדבר", אומר הרב לעשיר, "לקדוש ברוך הוא יש בעולמו חילות רבים. ישנם חיילים המוצבים בחיל התורה. כל חייהם הם עוסקים בה והוגים בה - אלו החיים שלהם! לעומת זאת, ישנם חיילים המוצבים בחיל החסד. תפקידם הוא לעסוק בחסד, לסייע לאנשים ולהוזיל מהונם לצדקה. אתה, שהנך עשיר גדול, מוצב בחיל הצדקה, אך משום מה אתה בוחר לעזוב את החיל שלך, חיל הצדקה, ולערוק לגדוד של לומדי התורה. על עבירה כזו מחויבים מיתה. לך הביתה, פתח את הכספת וחלק מעות לעניים וכך תזכה בדין".

 


אל תנסה להיות מה שאתה לא. זה מה שאנו לומדים מהסיפור הזה. לכל אחד יש את המקום בו הוצב ואת התפקיד שעליו למלא. ישנם אנשים הלומדים רק בעת התפילה. במשך כל היום הוא לא פותח ספר, אבל בחזרת הש"ץ, לפתע מתעוררת בו חשקת התורה. בשולחן ערוך ישנה הלכה מפורשת. בחזרת הש"ץ יש להקשיב לכל מילה ולענות אמן אחר הש"ץ - אסור ללמוד באותה שעה אדם שלומד בחזרת הש"ץ עובר עבירה.
בשעת אמירת הקדיש אסור לדבר ואסור אפילו להרהר בדברי תורה. אדם שרק מהרהר באיזה חידוש באמצע קדיש, עובר על איסור. הוא משול לחייל העוזב את גדודו ותפקידו ובוחר לעבור לגדוד אחר ולתפקיד אחר. עכשיו ממליכים את שם הקדוש ברוך הוא, עכשיו מכריזים "יחי המלך", "אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם", כיצד אתה מעז לחשוב על משהו אחר?!

 


תמיד אנו חשים כי המקום בו אנו נמצאים והתפקיד בו אנו עוסקים לא טוב לנו. בכל עת אנו פוזלים למקומות אחרים, מחפשים פה ומסתכלים ל"שַׁם". אך כולם כבר יודעים ש"שם - תהא קבורתם". אם אתה לא ממצה את תפקידך, אתה משול למת.

 


 רבי נחמן מברסלב, זכותו תגן עלינו, אמר: "כשאני לומד תורה, אין לי אלא את הרגע הזה, את השנייה הזו, את הגמרא הזאת, את הדף הזה ואת המילה הזאת". ישנם אנשים הבאים לבית המדרש, מתבוננים בארון הספרים הגדוש ומתייאשים: "את כל זה אני צריך ללמוד?! ב'אשרי יושבי ביתך' אני מתבלבל, איך אצליח ללמוד אפילו ספר אחד?!"

 


אף אחד לא ביקש ממך ללמוד הכול. "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה", (אבות פ"ב מט"ז). אתה לא חייב לגמור, אבל אתה חייב להתחיל. תלמד מדרש אחד, משנה אחת, תשנן שוב ושוב עד שתדע אותם. למדת משנה אחת? אתה יודע אותה? תמשיך ותתקדם הלאה!

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה