דבר הרב

(1 הצבע)
  • צפיות: 838
  • הדפס
  • דוא"ל

רווח מול הפסד

קרבנו

שלישי, 15 דצמבר 2015 09:46
רווח מול הפסד

מוטל על האדם לערוך חשבון של רווח מול הפסד.  העבירה הרי כמו סעודה, לפניה יש לאדם תאווה וחשק לעבירה, ברם לאחריה אפילו הרגשת שובע אין בו, כפי שאמרו חז"ל: "משביעו רעב ומרעיבו שבע"

 

 

כאשר אדם רוצה לאכול, הוא בוחר בקפידה את המאכלים, בורר מיני מגדנות ומטעמים, ומשקיע מעות ושעות בהכנת מיני תבשילים. אך כאשר הוא שבע, אין לו עוד עניין במה שאכל, אוכל אינו מעניין אותו עוד, והוא חש בדיוק אותה הרגשה שחש אדם ששבע מלחם פשוט.

 


על כן מוטל על האדם לערוך חשבון של רווח מול הפסד. הלוא העבירה הרי היא כאותה הסעודה, ולפניה יש לו תאווה וחשק לעבירה, ברם לאחריה אפילו הרגשת שובע אין בו, כפי שאמרו חז"ל: "משביעו רעב ומרעיבו שבע", (סנהדרין קז ע"ב).


כאותה הסעודה, שעלתה לאדם מעות מרובות ואף עלתה בבריאותו, כך היא גם העבירה שגורמת לאדם נזק והוא משלם עליה הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

 


על כן מוטל על האדם להיות סוחר ממולח ולחשב רווח מול הפסד, וכאשר אדם עורך את החשבון אזי ברור לו כי אין כל מקום לעבירה.

 

בגיל צעיר, האדם עדיין רך בשנים ואינו פועל מתוך הבנה ומחשבה. בשנות הנערות והבחרות הוא מלא בסערות ובהתלהבות ורודף אחר תאוותיו. כאשר הוא מתבגר ועומד ברשות עצמו, מגיל עשרים ועד גיל חמישים או שישים, הוא רדוף בטרדות פרנסה ועדיין הוא מלא בתאוות אחריהן הוא רודף.

 


אך כאשר הוא מגיע לערוב ימיו, הוא נותר רק עם זיכרונות ורצונות בלא יכולת למלאם. כולו מלא חשקים ותאוות אך גופו בוגד בו. הוא מלא כאב וצער, מה גם שהרפתקאות העבר לא הוסיפו לו חכמה וכבוד. ועל כן אומרים חז"ל ש"זקני עמי הארצות ככל שמזקינים דעתם מטרפת עליהם".

 


 לעומת זאת, אדם החי בחשבון ועורך תמיד שיקול של רווח מול הפסד, ממלא את ימיו בלימוד תורה ובקיום מצוות ומתרחק מן העבירה ומן התאווה. למתבונן מן הצד נראה כי הוא מפסיד עולם ומלואו וחייו הם מסכת של הגבלות ואיסורים, אך למעשה חייו הם רגועים יותר ובשנות זקנתו הוא מלא בנחת ואושר וכל רואהו מכבד אותו על מעשיו והנהגתו.

 


רבי אליהו דושניצר זצ"ל, שהיה מקובל גדול ובקיא בעניינים של נגלה ונסתר, מביא כי אדם שהיה בימי חייו בעל תאוה לעריות, תאוותו לא עוזבת אותו כלל לאחר מותו, אלא היא מתגברת ומתעצמת ונשמתו מסתובבת בעולם ורואה מראות תאוה ויש בה חשק עצום לחטא, אך היא אינה יכולה לעשות מאום, וזהו צער איום לנשמה.

 


מטעם זה, אומר הגאון מוילנא זצ"ל, כי נשים לא ילכו לבית הקברות ששם מצויות נשמות רשעים היכולות לגרום להן לנזק מעצם רשעותן ותאוותיהן.

 


הנזק והצער שנגרמים לאדם בעטיה של העבירה בעולם הזה גדולים מאוד, אך הצער והעונש בעולם הבא גדולים עשרת מונים ולאין שעור!

 

על זקני תלמידי חכמים נאמר: "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו", (תהילים צב טו). אם נביט בגדולי ישראל בימי זקנתם, נתפעם מעוצמת צלילותם וזכותם. הרב יצחק כדורי זצוק"ל היה בערוב ימיו בן מעל מאה שנים אך הוא הנהיג המונים, יעץ ובירך, ענה תשובות בהלכה וידע את כל מהלכי הקבלה ככף ידו. כל הנהגתו היתה מעוררת השתאות והתפעמות. כמו כן, הרב שך זצוק"ל הנהיג צבור גדול והכריע בשאלות הנוגעות לכלל הציבור, כשהיה כמעט בן מאה שנים.

 


יהודי שומר תורה ומצוות שמגיע לגבורות, מזדקן בכבוד. תמיד יש לו מה לעשות עם עצמו, הוא שקוע בלימוד. ואפילו אם כל חייו עבד לפרנסתו, לעת זקנתו הוא מקשיב לשעורים לפי רמתו ויכולותיו. התורה היא אותה התורה שלמד מאז היותו ילד רך בשנים, ואף על פי שכעת הוא לומד בעיון ובעמקות, עדיין הדברים זורמים בדמו ושייכים אליו. כעת הוא ממלא את חייו בתוכן ובערך, וימיו רגועים ללא כל התאוות שמגיל צעיר הוא התרגל להזיר עצמו מהן, וכעת הוא רגיל בכך.

 


ברם עבור אדם שלא מילא את ימיו בתוכן, ימי הזקנה הם ימים של שעמום, כאבים ומחלות. הוא נאלץ ליטול מיני כדורים לשיכוך כאבים בגוף ובנפש. נפשו עייפה ושסועה, מכיון שלא הזין אותה ברוחניות במשך שבעים או שמונים שנה, וכעת הוא מלא בדיכאון ובדכדוך.

 


ניתן לראות את אותם זקני עמי הארצות בתור לרופא או לחילופין יושבים בטלים שותים קפה או משקאות חריפים, משחקים שש בש ומלהגים. ועדיין הם מלאים בתאוותיהם, הם אינם יכולים להיגמל מהן, אך גם אינם יכולים עוד לבוא על סיפוקם!

 

 

 

כאשר אדם עושה עסקה פונים אליו המפרסמים ואומרים לו: "אל תשלם יותר, אצלנו תשלם פחות!" וכך גם הקדוש ברוך הוא פונה אלינו ואומר: "למה לשלם ביוקר? בעולם הזה ובעולם הבא? אצלי זה בחינם!"
כיצד הדבר יתכן? הלוא אדם משלם על מאמציו הרוחניים במאמץ רב, התגברות, התאפקות והסתפקות?

 


אלא מה? שגם אותו מחיר שהאדם משלם על עבודתו הרוחנית, הרי הוא רווח. המאמץ וההתגברות הופכים את האדם למושל ביצרו, לאדם מחושל ומחוזק, לא רק בתורה, אלא בכל תחומי החיים!
עשיו לא הצליח לעמוד למול נזיד עדשים. תבשיל אדום וחם הצליח לערער את כל יכולותיו ושיווי משקלו עד שנפל שבוי בפניו. כך נראה אדם שלא עמל להתגבר על יצריו!

 


לעומת זאת, כאשר אשת פוטיפר התאוותה אל יוסף הצדיק וניסתה לפתותו בדרכים רבות, כיצד הוא עמד בניסיון?

 


אומרים חז"ל שיוסף הצדיק כמעט ונכשל בחטא, שהלוא אשת פוטיפר לא היתה אישה פשוטה, היא היתה מיוחדת ביופייה והשתדלה להחטיא את יוסף בכל הדרכים העומדות לרשותה.

 


כיצד עמד יוסף בכזה ניסיון קשה? אומרים חז"ל: "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו, יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם?!" (סוטה ל"ו ע"ב).

 


יוסף הצדיק עצר את עצמו ושאל: "כמה זה עולה לי? האם המחיר אכן שווה זאת?!" וגם כאשר אנו עומדים בפני ניסיון, עלינו לשאול את עצמך מהו המחיר אותו נשלם והאם הוא אכן שווה את תמורתו?

 


כאשר אדם עוצר וחושב זו כבר מעלה. עצם העובדה שהוא מסוגל לעצור, לשקול ולחשוב מגלה כי הוא כבר נמצא במקום אחר. ולאחר שאדם עצר מעט כדי לחשוב, הוא כבר הוכיח לעצמו כי הוא בעל כוחות, בעל עוצמה ויכולת שליטה.


אך כאשר אדם פועל ללא מחשבה, כל ימיו מלאים ביסורי נפש וכאבי לב על כל הטעויות שעשה. ועל כך נאמר: "ושם דרך אראנו בישע אלוהים", (תהילים נ כג). ומבאר בעל ה"מצודת דוד":  "ושם דרך - המשים דרכו לא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות, אבל ישים עיניו ולבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה, יזכה בחייו בעולם הזה לראות בישע אלוהים" .

 


רבנו יונה כותב בספרו שערי תשובה: "כי היא חכמתם ובינתכם, ואחר שילמוד וידע המצות ומה הם העבירות, צריך שילמוד גנות העבירות, וההפסד והאבדן הנמצא בהם, להרחיק נפשו מהם. ולהוכיח לעצמו בזכרון העונשים וליסר זולתו. וזאת הידיעה תקרא מוסר ולמוכיחים ינעם ללמוד לדעת זאת".  
כאשר אדם יודע את מחיר העבירה, הרי שעצם הידיעה תמנע ממנו לעבור עליה ולהיכשל בה.

 


הבה נביא דוגמא לדבר:

 


אדם הרגיל לאכול במסעדות פשוטות, נכנס באחד הימים למסעדה יוקרתית. הוא מתיישב ליד שולחן ערוך במיטב הכלים ומזמין כהרגלו מספר מנות מכובדות. כאשר מגיעה עת התשלום הוא מבקש חשבון ונדהם למראה עיניו - הוא אינו מבין כיצד יתכן שהסכום כה גבוה. הוא לא חשב על כך שהיה עליו לשאול קודם כל למחירה של כל מנה ומנה, בטרם הזמין אוכל כאוות נפשו. אילו היה יודע, הוא לא היה מזמין מנות כה רבות או שלא היה באותה מסעדה שם כלל!

 


אדם זה יכול כמשל.

 


לעיתים אדם נזכר לשאול את המלצר, תחת איזו כשרות עומדת המסעדה, רק לאחר שסיים את ארוחתו. נשאלת השאלה: מה יתן לך כעת לדעת מהי הכשרות? הרי כבר זללת וסבאת! את כל זאת היה עליך לברר בטרם מעשה.

 


להלכה נפסק כי אדם השוכר פועל לעבודה בלא שסיכם עימו קודם העבודה את שכרו, צריך לשלם לו כפי בקשתו אף אם המחיר מופרז. וזאת משום שחובת האדם לברר קודם העבודה את מחירה, ואם לא בירר, עליו לשאת בתוצאות ולשלם ככל אשר ישית עליו...

 


ומדין זה יכולים אנו ללמוד מוסר ולהבין כי אילו ידע האדם את מחיר מעשיו קודם החטא, הוא יימנע מלעשותו. ועל כן מוטל עלינו לברר זאת קודם המעשה ולא להיזכר בכל לאחר מכן, בעת בה מאוחר מידי לשנות את הדברים...

אהבתם? תנסו גם את אלו

השאר תגובה

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה