• צפיות: 506
  • הדפס
  • דוא"ל

לזכות בקרקעות בזכות מצוות כיבוד הורים

חיזוק יומי

שני, 25 אפריל 2016 09:53
לזכות בקרקעות בזכות מצוות כיבוד הורים

בוחן פתע: האם גם אתם רוצים לכבד את הוריכם ולזכות בקרקעות עבור המצווה? נסו לראות את הדברים קצת אחרת...

 

 

כשהייתי ילד, אדון שלמה לוי היה מוציא סוכריית במבליק ומכבד אותי.

 

אדון לוי, יצרן קלסרים משרדיים, עבד לפרנסתו מבוקר ועד ערב, כולם התפעלו מחריצותו ועוד יותר ממסירותו הבלתי נלאית לשבעת צאצאיו, כולם בנים. בשבתות היה פוסע לבית הכנסת כשהוא מוקף בילדיו וחיוך של קורת רוח על פניו.

 

לפני כמה שנים הבחנתי בו מתנהל לאיטו עם מקל ליד בית הכנסת ישורון.


אדון לוי לא זיהה אותי, אך כשהזכרתי לו מי אני, אורו עיניו. "אבא שלך היה איש יקר" העיר.


כששאלתי על שבעת ילדיו נפלו פניו.


במרירות של אדם שאיבד את כל עולמו הוא תיאר איך עבר מנחלת שבעה לשכונת בית וגן, איך סייע לבניו בלימודיהם באוניברסיטה ואיך הוציא את כל כספו על הדירות שקנו בעת שהתחתנו.

 

"אז יש לך הרבה נחת", קטעתי אותו.

 

"איזה נחת", הוא המשיך, "היום הילדים שלי מהנדסים, רואי חשבון ודוקטורים, אבל מי רואה אותם? אני יושב לי בבית לבדי.


פעם הייתי מתקשר אליהם לפני כניסת השבת, אחד היה אומר שהוא בצפון, השני בדרום, השלישי אשתו חולה והרביעי צועק לי שאני נשמע מקוטע וטורק לי. ככה גם כל השאר".

 

הסיפור שלו נגע לליבי, "בוא איתי ותראה איך שהכל מסתדר" אמרתי לו ולקחתי אותו לחנות העתיקות של אברהם מדיסקר ברחוב דורות ראשונים. אדון מדיסקר מוכר פלקטים ישנים, גלויות היסטוריות כתבי יד וגם קושאנים טורקיים ומנדטוריים.

 

קניתי לו שבעה קושאנים שעבר זמנם והסברתי: "תן לבנים שלך להבין שיש לך בעלות על אדמות ששוות הרבה כסף, אתה אדם פיקח, תדע כבר איך לקדם את זה". אדון לוי קלט אותי מיד וחייך, וכשנפרדנו הוא הושיט לי סוכריית במבליק.

 

כעבור שבועיים, בן הזקונים הגיע לכמה דקות כדי לבדוק אם הוא עוד חי, והבחין במסמכים. כששאל את אביו מה זה, אדון לוי הניח מיד את ידו על הקושאנים, הטמין אותם בכיס הז'קט ואמר ביובש: "אלה קושאנים של אדמות".

 

הבן ניסה ללחוץ על אביו שיסביר את עצמו ואדון לוי אמר שהוא ממהר לכספת שלו בבנק. באופן מפתיע, הבן התנדב להסיע אותו. הוא ירד עם אביו לחדר הכספות וראה אותו מטמין שם את הקושאנים, אחר כך, החזיר אותו במכונית הביתה.

 

מאז אותו היום החיים של אדון לוי השתנו. פתאום כל הבנים מבקרים אותו עם הכלות והנכדים, לוקחים אותו למסעדות ורבים על הזכות לארח אותו בחגים.

 

מידי פעם הם מתעניינים איפה נמצאות הקרקעות שבבעלותו, אבל הוא תמיד עונה: "כשלא אהיה, כל אחד יקבל את המגיע לו".

 

כשאדון לוי נפטר, והבנים קמו מהשבעה, הם פתחו את הכספת ומצאו בה שבעה קושאנים שלכל אחד מהם מוצמדת סוכריית במבליק, ומכתב: "מאד שימחתם את ליבי באחרית ימי, לכו עם הניירות לחנותו של אברהם מדיסקר ברחוב דורות ראשונים ותקבלו את המגיע לכם" (הרב ישראל גליס)

 

לא פעם פונים אלינו חברים, שכנים ואנשים שזרים לנו ומבקשים סיוע ועזרה ואנו כמו בני אברהם איש החסד מסייעים ועוזרים, תורמים ועוד בסוף שואלים: "יש עוד משהו שאוכל לעזור...?"

 

אך האם זה נכון גם במשפחתנו הקרובה?  האם אנו עוזרים, דואגים ומסייעים גם לקרובים לנו?


מתי ביקרנו לאחרונה את הורינו, 'הרמנו' טלפון לפני שבת? הכרנו להם פעם טובה?

 

להיות נחמד לכולם בחוץ שנותנים לך טפיחה על השכם זה מצויין, אך לעשות בבית את הדברים זה כבר מעמסה כבדה יותר...

 

גם אם קשה לך לעזור, לתת ולתמוך בביתך, למשפחתך ובעיקר להוריך, עשה זאת בחשק רב, זוהי הכרת הטוב שלך!


שכר המצוה שתקבל על סיוע לקרובך גדול ונחוץ יותר.

 

התאחד עם הוריך ומשפחתך, היה אתה הגורם המלכד, וממך ילמדו כולם שבסופו של יום כולנו חוזרים לבית... למשפחתנו...

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

שיעורים ברחבי הארץ - קרבנו מזמינה אתכם להרצאות הקרובות

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור המרכזי ביהוד

  • יום חמישי | 21:15

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור המרכזי באור יהודה

  • יום מוצ"ש | 21:30

    רחוב שי עגנון 13 קריית אונו

    השיעור המרכזי בקריית אונו