דבר הרב

(2 הצבעות)
  • צפיות: 605
  • הדפס
  • דוא"ל

לא לקנא - לעשות

קרבנו

שלישי, 14 יוני 2016 18:41
לא לקנא - לעשות

הבאים לאחר מכן כבר באים הם על מוכן, השכינה כבר נמצאת שם על ידי אותם עשרה ראשונים. וכך באמת ניכרת אהבתו של אדם לבוראו, בזריזותו למעשה המצוות. אדם שעושה דברים בעצלתיים, נראה שאינו שמח במעשה. היה מעדיף לא לעשותו, אך מה לעשות חייבים, אזי עושה בלית ברירא, בלי שמחה, ובעצלות. אבל אדם שאהב את הקב"ה, אוהב את התורה והמצוות, תנועתו כתנועת האש המהיר, וכל מעשיי בשמחה. הבה ונתחזק בתורה ומצוות, ובכל דבר שבקדושה, וכך נזכה להיות מעבדי ה' האמיתיים אכי"ר.

"דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרון" וכו' אומר רש"י הקדוש, למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון שלא היה הוא ולא שבטו בחנוכת המזבח, חלשה דעתו. ואז שלח לו הקב"ה מסר עם משה רבינו ע"ה, שלך גדולה משלהם, שאתה מיטיב ומדליק את הנרות. ומובא בספר מעיין השבוע שאלה ששאל ר' חיים כפוסי בעל הנס זיע"א, שאומר ידוע שבתורתינו הקדושה, דיבור זה לשון קשה. ואמירה זה לשון רכה. ואם כן כאן נאמר "דבר אל אהרן ואמרת אליו" משמע גם אמירה רכה, וגם דיבור קשה.

 

וצריך להבין, מדוע דיבור קשה לאהרון, על היתה ההקפדה על אהרון, ומה עשה לא בסדר שהקפיד עליו הבורא על כך? עונה הרב ז"ל, שמן השמיים טענו כלפי אהרון על מה נחלשה דעתך, על כך שלא אתה ולא שבטך הייתם בחנוכת המזבח? וכי מישהו מנע ממך או משבטך להיות נמנה עמהם? מדוע לא הבאת גם אתה ושבטך קרבן? מדוע הסתפקת רק בקנאה במעשיהם של אחרים? אבל בסופו של דבר מוצאים אנו אמירה לאהרון דרך חיבה ופיוס. ומדוע אם כן היה פיוס הרי הייתה כאן תביעה? ולאן נעלמה? והתשובה היא שאכן הייתה תביעה. אבל יש שני סוגי קנאה, יש קנאה, ויש קנאה. יש קנאה שאדם מקנא בחבירו סתם, למה הוא, ולא אני. אבל יש קנאה, חבל גם אני יכולתי, כואב לי. חבל אולי רק יכולתי לחזור אחורה ולתקן ולעשות, אך כמה הייתי מאושר. כך אהרון כאב לו שלא עשה.

 

ולכן מן השמיים ראו את צערו ופייסו אותו כך. כן גם צער זה דבר גדול, יש כאלה ששום צער ושום דבר לא אכפת להם כלל, שכולם זכו במצווה, כולם זכו בשיעור תורה, כולם זכו בישיבה כל הלילה בחג השבועות בבית הכנסת ולמדו תורה. ואני נרדמתי, ישנתי, איבדתי לילה כזה גדול, ליל מתן תורה. זה כבר ממש נורא ואיום, שאדם מאבד את הרגש הרוחני שלו, אין יותר נורא מזה. אם כן אנחנו צריכים לדעת להיות מן המחלקה הראשונה, לא מאלה שמצטערים, למה לא. שגם זה דבר טוב בדיעבד, אמנם שלפחות נראה שלא אבדו את הרגש הרוחני שלהם. אלא עלינו להימנות עם הראשונים שעושים את המצוות, עם אותם שבאים ומביאים את הקרבן להשי"ת, ולא רק באים אלא ראשונים בכל דבר שבקדושה. וכמו שמצינו כמה גדול להיות ראש וראשון בכל דבר שבקדושה, כמו למשל להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת, שהדבר כל כך גדול ועצום, עד כדי כך שאמרו חז"ל על עשרה ראשונים שכל אחד ואחד מהם נוטל שכר כנגד כולם. למה? כי הם הראשונים לסיבת השראת השכינה.

 

וכדברי חז"ל "כל בי עשרה שכינתא שריא" ושאר האנשים הבאים לאחר מכן כבר באים הם על מוכן, השכינה כבר נמצאת שם על ידי אותם עשרה ראשונים. וכך באמת ניכרת אהבתו של אדם לבוראו, בזריזותו למעשה המצוות. אדם שעושה דברים בעצלתיים, נראה שאינו שמח במעשה. היה מעדיף לא לעשותו, אך מה לעשות חייבים, אזי עושה בלית ברירא, בלי שמחה, ובעצלות. אבל אדם שאהב את הקב"ה, אוהב את התורה והמצוות, תנועתו כתנועת האש המהיר, וכל מעשיי בשמחה. הבה ונתחזק בתורה ומצוות, ובכל דבר שבקדושה, וכך נזכה להיות מעבדי ה' האמיתיים אכי"ר.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה