• צפיות: 209
  • הדפס
  • דוא"ל

המזוזה של צ'יקו

קובי לוי

רביעי, 17 מאי 2017 09:57
המזוזה של צ'יקו

לפני הסעודה הצנועה הגיש צ'יקו את המזוזה לחתן ואמר: "זו מתנה ממני. מזוזה מהודרת. אני כתבתי אותה, עם כל הלב. יהי רצון שתשרה השכינה במעונכם".

 

 

משה אבו-קרט, המכונה צ'יקו, היה טיפוס חסר מזל במושגים השכונתיים. רוצים דוגמאות? בבקשה. לפני חמש שנים הוא פתח חנות ירקות, ואחרי חצי שנה הבנק עיקל את הגרוטאה האישית שלו, שבטעות יש מי שמכנה אותה בתואר: מכונית. לפני שנתיים הוא פתח דוכן פלאפל ונשאר שבועיים עם כל הקציצות ועם עוד 300 פיתות עממיות שהפכו מזמן לקרשים. בקיצור לא הלך לצ'יקו מיודענו ומבלי להתכוון הוא הפך לנזקק, שהרי סוף סוף עליו להאכיל אשה וארבעה קטנטנים, כן ירבו. שלא תטעו לרגע, צ'יקו לא דפק על דלתות ולא ביקש נדבות, ההיפך. אם היו לו עשרה שקלים בכיס, חמישה הוא תרם ללא ניד עפעף לאלמנה עניה או לחתן בן ישיבה. מה שכן, הוא לא בחל בשום מלאכת כפיים, העיקר להביא פת לחם. 



ועכשיו נעביר את עדשת המצלמה מצ'יקו החביב, לכוונו של - גבריאל אברמוב המכונה גבינו - הגבאי הוותיק של בית הכנסת השכונתי "משכן רחל". לגבינו הגבאי נמאס - אבל ממש נמאס - מהמבנה הרעוע והמיושן שקיבל ללא מאמץ מיוחד את התואר "בית כנסת". 25 שנה הם מתפללים שם. בקיץ הם מזיעים ובחורף הם מחפשים פינה יבשה מפני הדליפות. תפש גבינו הגבאי יוזמה והחליט לערוך התרמה משמעותית לטובת שיפוץ מסיבי של בית הכנסת וארון הקודש, כולל הרחבת המבנה וכמובן הדבקת אבן ירושלמית שתעטר את חזיתו. ההיענות היתה פנטסטית. תוך 7 דקות הצליח אדון גבינו לעבור בין המתפללים ולגרוף סכום המתקרב ל- 80,000 דולר. נו, ומה עם צ'יקו? צ'יקו אבו קרט רצה שהאדמה תבלע אותו, כי גם אם תנערו אותו באמצע השבוע אין לו יותר מ- 20 שקל בכיס, ששווים בערך שלוש שקיות חלב, שמשמחות את עולליו. האדמה לא בלעה את צ'יקו, אבל מן השמים ריחמו עליו, הגבאי גבינו שהיה בשיא זחיחותו לאור ההתרמה המוצלחת, ריחף במבטו מעל צ'יקו השפוף. באותן שניות שנידמו כנצח, נשבע בלבו צ'יקו את השבועה הבאה: "ריבונו של עולם, כסף אין לי, אבל אני נשבע שממחר אלמד הלכות סת"ם, אשנן אותן ואבחן עליהן, ואכתוב מזוזה מהודרת לבית הכנסת המשופץ שלנו. אתן מתנה זאת מעומק הלב". אמר ועשה. כל שעה פנוייה ניצל צ'יקו ללמוד את הלכות הסת"ם. בלילות הוא שינן כל סעיף וסעיף, וביקש מסופר הסת"ם ותיק שילמד אותו כתיבה. ובעוד צ'יקו עוסק בסת"ם, אדון גבינו גבאינו שולט ביד רמה בקבלני הצבע והאינסטלציה.

 

 

בונה ומרחיב, צובע, מכייר, ומסייד. ואט אט החל בית הכנסת לקבל צורה של היכל קודש ממש. שישה חודשי עבודה עמדו להסתיים וצ'יקו אבו-קרט כבר נבחן במשמרת הסת"ם וקיבל את האישור המסמיכו לכתוב כאחד הסופרים המיומנים. בדחילו ורחימו הוא נכנס למקווה, שעה לפני הזריחה, התפלל בנץ, ומיד אח"כ התיישב על שולחן הכתיבה ואמר "לשם קדושת מזוזה לבית הכנסת שלנו". דקה לפני השקיעה הסתיימה כתיבתה, כתיבה שכולה אהבת השם.

 

 


יום ראשון. 20 דקות לפני תפילת מנחה הגיע צ'יקו עם המזוזה בכיסו לבית הכנסת. גבינו הגבאי קידם פניו במאור פנים והציע לפניו כוס תה "אדון גבינו, באתי להתקין בבית הכנסת, מזוזה מהודרת שכתבתי". צ'יקו פתח את הקלף והראה לגבינו. "צדיק שלי" השיב גבינו "המזוזה באמת יפהפיה אבל אתה יודע שלהתקין מזוזה בבית הכנסת שלנו זו זכות גדולה ששווה המון כסף. פחות מ- 1,000 דולר תרומה, לא אוכל לאפשר לך לקבוע אותה". צ'יקו הרגיש שהדם נופל לו לרגליים. גבינו טפח על כתפו, העביר לפניו צלחת עוגיות וביקש "יא חביבי, שתה תה עם עוגיות, ותבין אותי. חסרים לי עוד לפחות 20,000 דולר לגמור את השיפוץ". צ'יקו לעס עוגיה ולא הרגיש שום טעם בפה. סחרחורת קשה כמעט מוטטה אותו, ועיגולים שחורים ריצדו בין עיניו. הוא לגם מן התה, והביט לעברו של גבינו. הגבאי הוותיק בכלל לא קלט מה מתרחש בלבו של האיש הצעיר, שהקדיש חודשים רבים ללימוד הלכות סת"ם, והכל לשם שמים.

 


לפתע הגיח למטבח בית הכנסת צ'רלי בן לולו טכנאי מכונות הכביסה, ובלשונו העממית תיאר לפניהם את אומללותו של חתן צעיר שנישא לפני שבוע. עיניו של צ'יקו אורו. "תגיד לי צ'רלי יש להם מזוזה ?". "איזה מזוזה? מה מזוזה? זה היה מחסן של הבעל שלה אלברט עליו השלום, שהיה מוכר בגדים ישנים וקרועים, יעני סמרטוטים, למוסכניקים...". מיד אחרי תפילת ערבית הזדרזו צ'רלי בן לולו, צ'יקו אבו-קרט והגבאי המסור גבינו לעבר המחסן - ביתם של החתן והכלה החביבים יגאל ורחל טולדנו. עשרה גברים הצטופפו להם שם וקראו את סדר חנוכת הבית. לפני הסעודה הצנועה הגיש צ'יקו את המזוזה לחתן ואמר: "זו מתנה ממני. מזוזה מהודרת. אני כתבתי אותה, עם כל הלב. יהי רצון שתשרה השכינה במעונכם". יגאל טולדנו ברך בעיניים בורקות ובהתרגשות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". כולם ענו "אמן".

 


"תראה צ'יקו, איזה מזל טוב יש לך, המזוזה המהודרת שלך - מן השמים - כיוונו אותה למחסן - הווילה של הנכד של טולדנו. ומי כמוך יודע שבית כנסת פטור ממזוזה, אבל בית מגורים חייב גם חייב. אז אני שואל אותך, איזו מצווה גדולה יותר, כאן או שם?". דמעה קטנה של התרגשות הבליחה מעינו של צ'יקו.
אגב, מאז עברה שנה וחצי. צ'יקו כבר אינו אותו צ'יקו. המזוזה שלו - כנראה - הביאה מהפך חיובי לחייו. אחד עובדי המדינה ששמע סיפור מרגש זה איתר את צ'יקו וביקש ממנו להצטרף למשרדו, כאחד מעוזריו האישיים. ברוך השם, יש לו משכורת בריאה, רכב צמוד, והמון זמן ללמוד תורה בערב. כן, מעת לעת הוא כותב מזוזה ומחפש זוג צעיר כדי לתרום אותה.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה