• צפיות: 93
  • הדפס
  • דוא"ל

רב חובל לא בוכה

קובי לוי

שני, 04 ספטמבר 2017 09:38
רב חובל לא בוכה

כל אחי הם ילדים טובים ונפלאים, חוץ ממני "הכבשה השחורה". אף פעם לא אמרו לי במפורש שאני בלתי נסבל אבל העיניים הביעו זאת ללא מילים. הייתי ילד קשה וזו מילה עדינה מאוד כדי להגדיר מה עשיתי להורי

 

 

שמי בניהו לוי, מהצפון, אני הבן השלישי בסדרה של 6 אחים ואחיות. הורי תמיד הרעיפו עלינו חום ואהבה אך לצערי הסבתי להם צער גדול. כל אחי הם ילדים טובים ונפלאים, חוץ ממני "הכבשה השחורה". אף פעם לא אמרו לי במפורש שאני בלתי נסבל אבל העיניים הביעו זאת ללא מילים. הייתי ילד קשה וזו מילה עדינה מאוד כדי להגדיר מה עשיתי להורי... הפכתי את הבית, יצרתי מריבות על שטויות, גרמתי אי שקט לאחי ואחיותיי ולא נתתי להם פינה אחת שלוה עד שהם היו מסתובבים בבית מתוסכלים ועצבניים. לפעמים הייתי נענש אבל מהר מאוד שוכח את העונש וממשיך בתעלולי.

 

 

לילה אחד הסתובבה אמא בבית עייפה ומותשת מהבלגן ששרר בבית... אני ישבתי לי מוסתר מאחורי הספה הגדולה בסלון, מכווץ בתוך עצמי ועצוב בגלל האופנים שהוחרמו לי באותו יום ובצדק. אבא ואמא נכנסו לסלון בלי לדעת שאני נמצא ממש לידם מאחורי הספה. שמעתי את אמא נאנחת ואומרת: "אולי נשלח אותו לפנימייה.. הילד הזה הורס את החינוך של אחיו ואחיותיו, צריך לשים לזה קץ, עדיף להציל מפניו את החמישה..." אבא שתק ואמא המשיכה "גם המלמדים בתלמוד תורה היו מברכים על כך, בניהו הופך להם את השיעורים בהערותיו ובתוקפנותו כלפי חבריו", הייתי המום, עד כדי כך אני בלתי נסבל? איך לא שמתי לב לכל זה? משהו נשבר לרסיסים בתוך הלב שלי, קולו של אבא היה שבור שענה: "בלי דעת תורה לא מוציאים ילד מהבית, גם אם הוא "הכבשה השחורה" הכי שחורה שיש, ילד אינו רהיט". שתיקה ארוכה עמדה בסלון, "טוב, אז במוצאי שבת ניסע לבני ברק להיוועץ בגדול הדור" נאנחה אמא.

 

 

אם אני הייתי "הכבשה השחורה" אז השבת ההיא היתה שחורה שבעתיים, מיד לאחר הדלקת. נרות נתקפה אמא בחולשה נוראה... באמצע הסעודה היא התעלפה ואבא הזמין אמבולנס, איכשהו העברנו את השבת בעזרת שכנים טובים כשבליבנו דאגה עמוקה לאמא. לאחר סדרת בדיקות שנמשכו מספר ימים בישר להם הרופא את הנורא מכל: "זה פגע לך בכדוריות הדם... אבל תתעודדי, יוצאים מזה..", אמא אושפזה בבית החולים לזמן ממושך, שלושה חודשים נוראים עברו על הבית שלנו. אבא לא עזב את אמא לרגע, מי לקח את שרביט ההנהגה? אני, "הכבשה השחורה". לאחר שכולם נעשו עצובים וחסרי בטחון, הפכתי אני לגיבור, בכל בוקר השכמתי כדי לקנות את הדרוש במכולת, הכנתי כריכים לאחי ואחיותיי, סדרתי את המטבח ושטפתי את הכלים... הייתי כמו רב חובל של ספינה מתפרקת אבל שטה, לא טובעת. בוקר אחד כשחזרתי מהמכולת שמעתי את השכנה אומרת: "לא יאמן! גב' לוי, שתהיה בריאה חסרה כ"כ אבל הילד שלה בניהו הוא ממש אוצר שראוי להתכבד בו", "הוא שובב גדול שהפך לצדיק גדול", השיבה לה שכנה אחרת, ניגבתי את הדמעות ונכנסתי הביתה. 

 

 

"אבא! מתי הגעת? מה שלום אמא?" המטרתי עליו שאלות "תמשיכו להתפלל!" ענה אבא לאחר שאחי הקטנים הלכו לגן ישבנו בסלון, אבא, אחיותיי הגדולות ואני. אבא פתח ואמר: "אחד מכם כנראה יוכל להציל את אמא", כך שטח אבא בפנינו את האפשרות להציל את אמא ע"י תרומת מח עצם, כולנו הבענו הסכמה מידית להיבדק, התפללתי בכל ליבי להיות זה שמתאים לכך, עוד באותו היום ניגשנו לערוך בדיקות. התוצאות התקבלו ואני נמצאתי המתאים ביותר, הפכתי למאושר באדם. 

 

 

בחסדי שמים ההשתלה הצליחה לאושש את אמא, ואחרי 3 חודשי אשפוז נוספים חזרה אמא הביתה. ביום בו חזרה היה הבית עמוס בזרים ושלטים מאירי עיניים, מלא בנות משפחה והשולחן גדוש במגדנות ושתיה, אמא נשקה לכל הילדים, "אבל איפה בניהו?" שאלה, לפתע נכנסה אישה צעירה ובידה גיטרה, היא הציגה את עצמה וביקשה בנימוס שהבנים ילכו לבית השכנים, ובמשך שעתיים היא שרה והצחיקה אותנו, לאחר שעתיים היא נפרדה בחביבות והלכה. 

 

 

אמא נכנסה לנוח, על הכרית היתה מונחת מעטפה ועליה כתוב: "לאמא", "אמא יקרה שלי, שלום לך! אני שמח מאוד שחזרת הביתה בריאה, התפללתי המון שהניתוחים והטיפולים יצליחו וב"ה הם הצליחו, רציתי להגיד לך אמא, שרק אחרי שהלכת לבית החולים הרגשתי כמה את חסרה וחשובה לי... אני יודע שלא התנהגתי כראוי וגרמתי לך הרבה צער, כשחלית חשבתי לעצמי שאולי זה בגללי... אבל לא רק בגלל זה עזרתי בבית, עזרתי אמא כי כולם היו שבורים ורצוצים ואני את מכירה אותי, אני פחות בוכה, וכמו שהיה לי יצר הרע להרגיז ולעצבן, ניצלתי את הכח הזה לעשות המון דברים טובים בבית! בטח סיפרו לך אמא, אני מבקש סליחה על כל מה שהעצבתי אותך, את יודעת, האישה הזו שניגנה לך- אני הזמנתי אותה ושילמתי לה מהחסכונות שלי, אמרו לי שהיא יודעת לשמח ואני רציתי מאוד שהיא תשמח אותך גם על כל העצב שעשיתי לך. ועוד דבר קטן, אם את סולחת לי... אז אל תשלחו אותי לפנימייה, ברוכה הבאה, בניהו". חלפו שנים בהם אמא ב"ה בריאה וחזקה ואני משתדל להסב לה נחת יום יום והכבשה השחורה? רועה באחו...

 

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה