סיפורים מהחיים

(0 הצבעות)
  • צפיות: 954
  • הדפס
  • דוא"ל

שכר העילבון

קרבנו

חמישי, 20 נובמבר 2014 17:50
שכר העילבון

היה זה בערב חיזוק לנשים, מאות משתתפות נכחו במקום. בשלב כלשהוא הוכרז שמה של המרצה, אט אט החלו הנשים להתקבץ לאולם ההרצאות, המרצה החלה לצעוד לדוכן המרצים ונעמדה ממתינה לקהל שישתתק, לפתע ניגשה לכיוונה אשה שהחלה לצעוק: "אני מזהה אותך, את פגעת בי והעלבת אותי לפני שנים, את  הרסת לי את החיים! הלבנת את פני...!"  המרצה החווירה וניסתה לומר: "אבל אני לא מכירה אותך..."

היה זה בערב חיזוק לנשים, מאות משתתפות נכחו במקום. בשלב כלשהוא הוכרז שמה של המרצה, אט אט החלו הנשים להתקבץ לאולם ההרצאות, המרצה החלה לצעוד לדוכן המרצים ונעמדה ממתינה לקהל שישתתק, לפתע ניגשה  לכיוונה אשה שהחלה לצעוק: "אני מזהה אותך, את פגעת בי והעלבת אותי לפני שנים, את  הרסת לי את החיים! הלבנת את פני...!"  

 

המרצה החווירה וניסתה לומר: "אבל אני לא מכירה אותך..."  "ודאי לא מכירה, זה היה לפני הרבה שנים, אבל אני לא שכחתי", היא חטפה מידה את  המיקרופון והחלה לצעוק: "אסור להקשיב לאישה הזו, היא רוצחת! היא רצחה אותי לפני שנים,  היא פגעה בי קבל עם ועולם! צריך להוקיע אותה!"  

 

אחת המארגנות ניגשה אליה וניסתה לבקש בעדינות שתפסיק אך היא כלל לא שמעה.  שתיים אחרות ניסו להוציא מידה את המיקרופון אך היא הדפה אותן והמשיכה לחרף ולגדף.  כולם פשוט ריחמו על המרצה שנראתה כאילו חבטו בה במקלות, איזו נפש יכולה לעמוד מול  השפלה שכזו ובמיוחד כשהיא צריכה לשאת דברים?!  ניסו לצעוק עליה ולהשתיקה ולפתע ברחה המרצה החוצה ממררת בבכי.  מספר נשים ניסו להרגיעה בעוד השניה נואמת ומדברת בגנותה. לפתע מתוך בכי תמרורים היא  ביקשה: "תעשו לי טובה, תשיגו מיד את רחל...." ונקבה בשם משפחתה.  לא הבנו מה הקשר, "זה עניין של פיקוח נפש, הכריזו ברמקול שרחל תיגש אלי".  הבטנו זו בזו לא מבינות אך היא מתוך שיברה ביקשה שוב: "תקראו לה ותבינו למה".  

 

ניגשתי למיקרופון אחר כשאני מנתקת את המיקרופון האחוז בידה של האישה האלמונית  וקראתי: "רחל... נא הגיעי מיידית לכניסת האולם"  חזרתי למרצה הבוכייה והמתנו לרחל האלמונית, זו אכן פילסה דרכה והגיעה: "מישהו חיפש  אותי?", "כן, אני" אמרה המרצה "אני מכירה אותך, אני חברה של אמא שלך" ולפתע היא  שמה את ידיה על ראשה ואמרה: "ברגעים אלה של שברון נפש כשפוגעים בי וצערי מגיע עד כסא הכבוד, אני מבקשת ומתחננת שתיפקדי בפרי בטן עוד השנה, אנא ה' אני מתחננת שכל  היסורים הללו שהיו מנת חלקי יהפכו לזכויות עבור רחל בת..." הבטנו במחזה לא מאמינות,  רחל נראתה נבוכה והלכה משם, המרצה ניגבה את דמעותיה ואמרה: "שיהיה ברור לכן  שהאשה הזו טועה, אין לי שום מושג על מה היא מדברת", ובנתיים אותה אישה עוד אחזה  במיקרופון שלא פעל והמשיכה בדיבוריה.... אחת המארגנות ניגשה אליה ושאלה: "תגידי לי,  את יודעת מה שמה של המרצה?", "אני לא יודעת מה השם שלה היום אבל לפני החתונה  קראו לה כהן, היא  היתה מדריכה אצלנו ופגעה בי..." המרצה הוציאה מתיקה את תעודת הזהות  שלה ומסרה אותו למארגנת, זה היה הרגע הראשון שבו השתתקה, היא חטפה את תעודת  הזהות הביטה בה ואח"כ פנתה למרצה: "אז את לא מרים כהן?" (שם בדוי)  "לא אני לא, ומעולם לא הייתי"., "ואולי זו אחותך....?"  כל הקהל צחק, "אני מצטערת.... פשוט טעיתי בכתובת" אמרה והלכה למקומה.  הקהל כעס עליה: "תתביישי לך, אפילו סליחה אינך מבקשת? איך העזת לפגוע כך מבלי  לבדוק את זהותה?" היא נראתה נבוכה ולא ידעה מה לעשות עם עצמה

 

ואז נשמע קולה של  המרצה: "אני מציעה שלא נחזור על הטעות שכבר נעשתה כאן, מה עוד שזה יכול להביא  תועלת..." אמרה והחלה בהרצאתה.  החלטתי בליבי לעקוב אחרי הפרשה, רשמתי את שם המרצה ואת שמה של האישה שברכה.  רחל הייתה חשוכת ילדים 12 שנה ובזכות הברכה שקיבלה חבקה בן כעבור 10 חודשים. שני מסרים לסיפור: כמובן שאין להעליב ולפגוע כי בין אדם לחברו זה משחק באש כמשמעו ושנית אם פגעו בכם או העליבו אתכם דעו כי באותו רגע יש לכם הרבה כוח ביד, בתפילה  ובברכה. קחו את הפגיעה והעלבון למקום אחר, לתחושת שליחות, נצלו זאת לברך את בני  משפחותיכם ולכל חולה נדכה ונשבר, השליחות הזו תנסוך בכם כח ומלבד זאת "המתפלל על חברו נענה תחילה".

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה