סיפורי צדיקים

(3 הצבעות)
  • צפיות: 2446
  • הדפס
  • דוא"ל

בן הקצב

קרבנו

חמישי, 08 ינואר 2015 12:47
בן הקצב

בת הייתה לו לקצב של קורדובה בספרד, בת מיוחדת, צדיקה ויראת ה', שכל חפצה הוא לזכות בחתן תלמיד חכם שילמד תורה מבוקר עד ערב והיא הייתה מוכנה למסור נפשה כדי להקים בית של תורה. אביה הקצב שהיה עובד קשה למחייתו, דווקא ציפה שחתנו יוכל לסייע לו בעבודתו ואף בתו תוכל להתפרנס בכבוד. 

בת הייתה לו לקצב של קורדובה בספרד, בת מיוחדת, צדיקה ויראת ה', שכל חפצה הוא לזכות בחתן תלמיד חכם שילמד תורה מבוקר עד ערב והיא הייתה מוכנה למסור נפשה כדי להקים בית של תורה. אביה הקצב שהיה עובד קשה למחייתו, דווקא ציפה שחתנו יוכל לסייע לו בעבודתו ואף בתו תוכל להתפרנס בכבוד. בעיר הסמוכה מדריד יושב לו תלמיד חכם, מימון בן עובדיה, ועוסק בתורה, מסתפק בפת במלח ומלבד הלימוד אין דבר אחר שמעסיק אותו. השדכנים כבר הפסיקו להתעניין בו מכיוון שתמיד דחה את הצעותיהם בטענה שעדיין לא הגיע זמנו וכי הוא עוד רוצה להספיק ולמלא כרסו בתורה. באחד הלילות חולם מימון חלום בו אדם נשוא פנים נגלה אליו ואמר לו: "הגיעה שעתך לשאת אישה. לך לעיר הסמוכה קורדובה ושם בתו של הקצב היא היא האישה הראויה לך משמיים!"

 

בתחילה ביטל בהינף יד את החלום בטענה ש"חלומות שווא ידברון", אך משחזר החלום בשנית ובשלישית, החליט מימון ללכת לקורדובה ולחפש אחר בת הקצב "המיודעת לו". ואכן משהגיע לקורדובה שאל על בתו של הקצב אחר שהבין שכנראה אודותיה חלם. הוא עוד הבין שכנראה מה' יצא הדבר והיא זו המיועדת לו. תוך זמן קצר הם באו בברית הנישואין ואכן היו מאושרים. כצפוי מימון המשיך והתמיד לילה ויום בתלמוד ורעייתו התמוגגה מאושר כי חלומה התגשם. היא ראתה זכות לשרת אדם גדול בתורה. לאחר שנה זכתה ללדת את בנה בכורה ותקש בלדתה. זמן קצר לאחר שנולד הבן היא הספיקה לראותו ולברכו ומיד פרחה את נשמתה. בגיל שמונה ימים הוכנס הבן בבריתו של אברהם אבינו ויקרא שמו בישראל משה. בהיות משה בן חמש שנים, נשא אביו אישה שניה וזו העמידה לו בנים ובנות. לילד החורג שלה,משה, התייחסה כ"מצוות אנשים מלומדה".משה הקטן אינו עושה נחת רוח להוריו, הוא מכונה "בן הקצב" והופך לבוז בעיני כל. ילד שגדל ללא אהבת אמא, משתובב, אינו רוצה ללמוד, ממרר את חייהם עד שאינם יכולים עוד ומחליטים לשלחו לגדול אצל הסבא, ואולי הוא יוכל לטפל בו ולהחזירו למוטב. גם אצל סבו משה לא רגע ולא שקט. הוא לא נתן לסבו רגע אחד של נחת.

 

עד שיום אחד הוא שמע את הסבתא אומרת לבעלה: "הילד הזה הוא בן נעות המרדות! די, הוצא אותו מביתנו ושילך לו ויעזוב אותנו בשקט לנפשנו. אני לא רוצה לראות אותו יותר כאן!".משה הקטן שומע את המילים הקשות ומחליט לא לשהות בבית זה יותר. הוא קופץ מהחלון והולך לדרכו. בלילה הוא הגיע למקום הנקרא "גאש", שם הוא נכנס לבית הכנסת, יושב בפינה ונרדם מיד מעייפות. רב בית הכנסת הבחין בו, ניגש אליו והבין שהוא ילד בודד וכי אין לו בית. הוא מזמינו לביתו ומתייחס אליו כבנו יחידו ממש. עם הזמן התרשם הרב שמשה הוא בעל שכל חריף מאוד שאין כמותו. הוא מקרבו, מקרין לו חום ואהבה אין קץ ומשה משיב לו אהבה ומשקיע את כל כוחותיו בלימוד התורה. רבה של העיר "גאש" מרגיש כי גדל כאן ילד שעוד יהיה לתלמיד חכם עצום. משה מגיע לגיל 18 והגיעה עת חפתו. הר"י מגאש לא ניסה ללחוץ עליו שיחשוף את עברו מילדות כל שידע ממנו הוא שאמו מתה בלדתו ואביו נשא אשה אחרת שלא התייחסה אליו כבנה. הר"י מגאש מציע לעלם משה שיחזור לעיר אביו ומוסר בידו מכתב לראש הקהל על מנת שיתארח במדריד וישא שם את דרשת השבת. וכך היה. רב המקום והמתפללים שומעים את דרשותיו של הבחור והשתוקקו לשמיעת כל מילה היוצאת מפיו. רבה של מדריד שארח את הבחור, לא הסס וכבר במוצאי שבת הציע את בתו לעילוי מקורדובה. משה התאפק מלבכות כיוסף בשעתו ואז הוא אמר לרבה של מדריד: "האינך מכירני? אני הוא בנך יחידך משה ש...לא כל כך אהבת. גדלתי אצל הר"י מגאש והוא היה אבי החורג כל השנים שנעדרתי מכאן. כעת באתי לשאול אם תקבלני חזרה אל ביתך..." "ראוי אתך שאקבלך לאחר שזכיתי לשמוע את דרשותיך!" – אמר האב בהתרגשות רבה. אותו משה הוא לא אחר מאשר משה בן מימון – הרמב"ם, הנשר הגדול.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה