נשים בקרבנו

(5 הצבעות)
  • צפיות: 1114
  • הדפס
  • דוא"ל

נקניקיות מבשר חזיר?

קרבנו

שלישי, 16 פברואר 2016 13:05
נקניקיות מבשר חזיר?

אמרי לי בבקשה, האם היית מוכנה לעמוד בצידי דרכים ולחלק לעוברים ולשבים נקנקיות מבשר חזיר??

 

 

שלום לך! שמי חיה, בוגרת סמינר מבני ברק. בעלי תלמיד חכם גדול, ראש ישיבה מפורסם ביותר. גילי, ארבעים + ובגלל היותי ממשפחה ליטאית ידועה, לא היו לי מעולם ספקות בנושא צורת הלבוש, ולא עלה על דעתי כלל להשקיע יותר מידי מחשבה על אופן כיסוי הראש בו אשתמש, פשוט זרמתי עם המוסכמות החברתיות.עד..

 

עד לאותו יום בו רעדה האדמה תחתינו ונחתה על משפחתנו צרה צרורה שגרמה לנו לעשות "בדק בית" ולפשפש כמעט בכל נושא אפשרי. אם זה הכשרים, יחסי שכנים, צדקות, חסדים, ובין הכל התחלנו לחשוב גם על ענין כיסוי הראש. משום מה, נזכרתי פתאום בכל מיני עלונים שקראתי והרצאות ששמעתי, ולמרות שבהתחלה ניסיתי לדחוק את המחשבות הללו הצידה, הן שוב ושוב קפצו להן מבלי לתת לי מנוח אפילו לא לרגע אחד. ואם לא היה מספיק בכל זה, בדיוק באותם ימים אני מוצאת בתיבת הדואר שלנו, גיליון שעסק בנושא הצניעות שהיו בו כ-20 סיפורי ישועות, אשר בחלקם היו שייכים לאותו סוג ישועה שכה היינו זקוקים לה, כשהמכנה המשותף לרוב הסיפורים היה, גבורתן ועוז רוחן של נשים שהחליפו מפאה לכיסוי ראש במטפחת צנועה.

 

גם אם בימים כתיקונם הייתי מעדיפה לחשוב שהכל שטויות, וכל הסיפורים הללו מצוצים מהאצבע, כעת כשהיינו תלויים בים שמים לארץ, לא הייתה לי שום אפשרות להתעלם מכך. בסופו של הגיליון הופיע מספר טלפון, ולצידו נכתב שבו אוכל לקבל תשובות והסברה נעימה בנושא מפי אשת רב נכבד המתמצא מאוד בנושא זה. בלי הרבה חשק וכמי שכפאו שד, החלטתי להתקשר ולשמוע את מה שיש "להם" לומר , וכאן בעצם מתחיל הסיפור.

 

אחרי מס' צלצולים , הרימה לי אשה שנשמעה נחמדה מאוד, ושאלה לרצוני. ומשום מה במקום להתקיף ולשאול שאלות כפי שתכננתי, פרצתי בבכי ממושך שארך דקות ממושכות. האישה המתינה בסבלנות ונתנה לי להירגע, ולאחר מכן החלה לשאול בשלומי כאילו היינו מכירות משכבר בימים. גם אני נפתחתי כלפיה, ולאחר ששיתפתי אותה בכל פרטי הבעיה, הסברתי לה שרציתי לשמוע קצת על הנושא, היות ובאו מים עד נפש. היא פנתה אלי בשאלה שזעזעה אותי כל חיי, וכך אמרה: אמרי לי בבקשה, האם היית מוכנה לעמוד בצידי דרכים ולחלק לעוברים ולשבים נקנקיות מבשר חזיר??

 

האמת היא, שדי נפגעתי מהשאלה. ולולי הקשר נוצר בינינו קודם לכן, הייתי מנתקת את השיחה. אולם כעת הבלגתי, ועניתי בהתרסה: חס ושלום, איזו מן שאלה זו? אולם אותה אישה המשיכה ושאלה: ואם היה נודע לך שהשכנה שלך עושה זאת, כיצד היית מגיבה? הייתי מנתקת איתה כל קשר לנצח נצחים! עניתי נחרצות כשאני נסערת כולי. ואז היא אמרה: חשבת פעם מדוע אנו מכסות בכלל את הראש? למה לכסות? מה רע בשיער היפה שלנו? ואם הוא אכן כזה רע, אז למה לפני החתונה הוא היה מגולה? ועוד שלל שאלות שלמרבה הבושה גרמו לי להיווכח שאני די " עם הארצית" בעניין שאני מקיימת אותו כבר קרוב ל-20 שנה.

 

אני מצידי עניתי לה באלגנטיות, שיצא לי פעם לשמוע כמה הסברים על כך, אולם כרגע אחרי השאלות, הייתי מעדיפה לשמוע גם את התשובות. ואז בפעם הראשונה בחיי, שמעתי דברים שאקווה מאוד שאצליח להעביר אותם בשלמותם. לפני שאענה –כך היא אמרה-אקדים הקדמה קצרה. רבותינו מלמדים אותנו שהשיער הוא הדבר המשמעותי והקובע ביותר ביופיים ותואר פניהם של בני האדם. יותר מכל דבר אחר. השרשרת היפה או העגילים המוצלחים ביותר, אינם תורמים ליופי האישה אפילו לא אחוז אחד ממה שנותן השיער לפניה.(נסי לדמיין לעצמך אשה קרחת עם עגילים) יתירה מכך, כמעט כל ההתרשמות שלנו כלפי בני האדם,(גברים ונשים) נקבעת (לפחות ברדע הראשון) בעיקר על פי צורת השיער, אורכו ומידתו, הן לטוב והן למוטב (גם הראש ישיבה הגדול ביותר, יאבד את כל הרושם אם יגלח את זקנו) עד כאן ההקדמה.

 

כל עוד היית רווקה פנויה ולא היית מקודשת לשום אדם, הותר לך להשאיר את שיערך מגולה, ולא מנעה אותך התורה מקישוט זה. היות ואין לה לתורה חשש מכך שתמצאי חן, ואדרבא רוצה התורה שבנות האדם תילקחנה לנשים. ואולם אחרי שזכית שהפגישה אותך ההשגחה העליונה עם בעלך, ובחסדי ה' הקמתם בית משותף, מתנגדת התורה בכל תוקף שתמשיכי להתנאות ולהתייפות בשיער, בכל מקום בו יכולים לראות אותך אנשים זרים, אחרי שאסור להם להנות ממך וממראיך מחמת הקידושין וההשתייכות שלך לבעלך שיחיה.

 

וזאת עליך לדעת, שבעת שאת יוצאת לרחוב מקושטת בשיער, בזה בעצם נגרמת בליבם של הרואים אותך , התעוררות של רצון ותאווה כלפייך, בו בזמן שהדבר חמור עד מאוד, וכל מחשבה שכזו,הינה איסור תורה השייך לאביזריהו דעריות. כאן כבר לא יכולתי להמשיך לשתוק, וזעקתי: ומה תאמרי על פאה קצרה? אולם כנראה שהאשה לא התרגשה במיוחד, ושאלה אותי בפשטות: ומה את אומרת על שיער קצר? למה לפי דעתך דורשת התורה לכסות את השיער, ולא מסתפקת בכך שנקצר אותו? ובכלל האם אף פעם לא יצא לך לראות נשים שבלי שום קשר לצניעות מעדיפות מלכתחילה שיער קצר מאשר שיער ארוך, רק משום שזה הרבה יותר הולם אותן? וכי את באמת מאמינה שלכל הנשים, יפה להן שיער ארוך משיער קצר? הייתי המומה, לא ידעתי מה לומר.

 

הודיתי לה בשפה רפה ורגע לפני שניתקתי את השיחה, היא הוסיפה ואמרה: דעי לך! לחלק נקנקיות מבשר חזיר, זה עוד תלוי בבחירתם של בני האדם, אם ירצו ,יקחו. ואם לאו, ינצלו. ולעומת זאת, כשאת מהלכת לך עם פאה, אינך משאירה את הדבר לבחירתם, אלא מאריכלה אותם מחשבות טמאות ורצונות אסורות, היישר לתוך מוחם. שלום לך. מיד כשגמרתי את השיחה, התחלתי לחקור את הנושא לעומק. הרמתי טלפונים לרבניות שהייתי בקשר איתן, שאלתי שאלות, ולצערי הרב , מאף אחת מהן לא קבלתי תשובות שיענו על שאלותי. שרק התגברו יותר ויותר מרגע לרגע.

 

ואז כשכולי מבולבלת , ויותר מהכל פוחדת מהתגובות של חברותי על צעד כה משמעותי, צלצל לפתע הטלפון, וכמו מתוך חלום אני שומעת את קולה של חברתי מתקופת הסמינר הפונה אלי ומספרת לי שהמורה שלנו מאז, נמצאת במצב אנוש, ומעבירים כעת טלפון בין כל הבוגרות, מי מוכנה לקבל על עצמה חיזוק בצניעות לרפואתה, ובתחנונים ביקשה שלא אסרב. הרגשתי צמרמורת, הנה מהשמים מרמזים לך, הנה הזדמנות מונחת לפתחך, ובקול רועד שאלתי: מה את אומרת על החלפה למטפחת? חברתי ששמעה את השאלה, שאגה מרוב התלהבות: את הרביעית להיום! אני בטוחה שהמורה תחיה! כל הכבוד לך!

 

זהו זה , קבלתי על עצמי, הלב שלי הלם בפראות, חשבתי על הגרוע מכל, אולם באופן מופלא ביותר,זכיתי לקבל כולות גדולים, ולראות בעיני ממש את עזרת השם לרוצים להתקרב אליו. כחודש לאחר מכן, כבר הייתה הישועה בביתנו, ישועה מושלמת ממש. שמכעל הכל ידעתי בבירור, שגם חייה של מורתי, ניתנו לה במתנה קצת בזכותי.

 

ודוקא החברות שכל כך חששתי מהתגובות שלהן, הן היו הראשונות להתקשר, לפרגן, ולהביע תקוה כנה ואמיתית, מתי יגיעו מעשינו למעשייך. כיום, 3 חודשים לאחר מכן, אני מהרהרת לעצמי, ככה מודה אני ל ריבונו של עולם על הצרה שהבאת עלינו אז, הן בזכותה זוכה אני כעת לקדש את שמך, ולחלק לעוברים ושבים הרהורי קדושה ויראת שמים, תחת אותן "נקנקיות אסורות " אשר הייתי מחלקת בשוגג עד אז.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת