נשים בקרבנו

(2 הצבעות)
  • צפיות: 625
  • הדפס
  • דוא"ל

בזכות טהרת המשפחה

קובי לוי

שלישי, 03 ינואר 2017 10:09
בזכות טהרת המשפחה

כשהגיעה עת הטבילה הייתי כאשה צעירה הולכת עם הבלנית, ובידי גרזן. בעלטה כבדה צעדנו לעבר הנהר ושם במכות גרזן קדחנו בור בתוך הקרח, וקיימנו את המצווה. הקור היה מקפיא, אבל המצווה של הטהרה חיממה את הלב.

 

 

סבתא מרים, אמה של אמי היתה אשה דתיה, גם סבא יעקב ע"ה, כך שאמי ספגה מעט מערכי היהדות. הבקיאות שלהם בהלכות היתה מינימלית, אך בהתחשב בתקופה הקשה שסבא וסבתא גידלו כאן תשעה ילדים, תחת השפעתה של הציונות הדורסנית וימי הצנע והסזון, העובדה שסבא חבש קסקט והניח תפילין וסבתא התלבשה בצניעות, היתה ראויה להערכה.

 


כשנה לפני מותה של סבתא ישבנו לסעודת ליל שבת, אצל אמא אסתר. האווירה היתה ספוגת קודש, פמוטים מזהירים, חלות אפויות, שולחן ערוך וזמירות בכל פה. סבתא הביטה בי גאה, והרגשתי שהיא רוצה לגלות לי איזה סוד כמוס. בין הדגים למרק פניתי אליה ואמרתי "סבתא מרים תגידי לי, מלב אל לב, את רואה אותי עכשיו, יהודי דתי. זה משמח אותך...?".

 


הזרע הזה נפל על אדמה תחוחה וזרועה, היא הביטה בי בשתי עיניים יוקדות ואמרה: "הנה אמא שלך שומעת וגם אשתך. אני אף פעם לא דיברתי ולא סיפרתי את הסיפור הזה. זה בהחלט עצוב שהבנים שלי התרחקו מן השבת והתורה. כאן בארץ ישראל קשה היה לשלוט במצב. ההשפעות מבחוץ היו חזקות מן ההורים. אבל ביגוסלביה, כשהם היו עדיין קטנים, הענקנו להם הרבה יהדות. הם הלכו עם סבא לבית הכנסת, חבשו כיפה, והתנהגו כילדים יהודים לכל דבר. זכינו בחסדי השם לתשעה ילדים, חמש בנות וארבעה בנים, כולם בריאים בנפש וגוף. היינו כאן בארץ עניים מרודים. הייתי מחלקת ביצה אחת לתשעה חלקים, ומפזרת גרגרי סוכר על פרוסות לחם ישן. העיקר שישבעו. וברוך השם, זכינו סבא ואני לראות את כולם נישאים מקימים בתים, ואני לא סופרת כמה נכדים יש לנו מפני עין הרע, וגם נינים יש לנו. זכינו לראות בנים לבנינו ולבני בנינו. זו מתנה מאלוקים ואני יודעת שהמתנה הזו יש לה סיבה. ואני כל השנים חושבת לעצמי, מרים, נכון הילדים שלך לא בדרך, אבל כולם בריאים בנפש, בגוף ועושים לך כבוד גדול. מה הסיבה? כל הזמן יש לי צביטה בלב שהם רחוקים...

 


"אז שתדע לך, החורף ביגוסלביה היה קשה ביותר, 10 מעלות מתחת לאפס, השלג כיסה את הכבישים והדרכים והנהר בעיר מניסטיר קפא לגמרי. כשהגיעה עת הטבילה הייתי כאשה צעירה הולכת עם הבלנית, ובידי גרזן. בעלטה כבדה צעדנו לעבר הנהר ושם במכות גרזן קדחנו בור בתוך הקרח, וקיימנו את המצווה. הקור היה מקפיא, אבל המצווה של הטהרה חיממה את הלב.

 


"עכשיו אני מסתכלת עליך, נכד אהוב, ואני חושבת לעצמי מרים קיבלת מתנה נוספת מבורא עולם. מכל הנכדים היקרים שלי רק שניים זכו בינתיים לחזור בתשובה שלמה. אתה יעקב, ומירי נכדתי בתה של כוכבה בתי הצעירה. אמור לי, זה לא פלא. שמי מרים, והנכדה שחזרה ליהדות שמה מרים. שם הסבא יעקב, והנכד שחזר בתשובה זה אתה יעקב. אין לי ספק הטבילה בנהר הקפוא עשתה את שלה. יעקב ומרים דור שלישי חזרו הביתה. הלוואי ככה על כולם".
שנה אחר כך סבתא נפטרה. עד הרגע האחרון היתה זכה וצלולה בשכלה.

אהבתם? תנסו גם את אלו

על מנת להגיב התחבר למערכת