את הסיפור הזה סיפר ראש הישיבה, הגאון חכם שלום כהן זצ"ל, לתלמידיו. הוא עצמו היה עד לו מההתחלה ועד הסוף.
לאחד מתלמידיו לא היו ילדים אחת עשרה שנים. חכם שלום אמר לו כמה פעמים: לך לבבא סאלי ובקש ברכה. התלמיד נסע לנתיבות. ובכל פעם חזר עם אותה תשובה ששמע מהבבא סאלי: התפללתי – ולא נעניתי.
הוא לא התייאש, ונסע שוב.
הזדמנות חד פעמיתבונים בית לתורהשותפות בבניין ישיבת קרבנו – זכות שנשארת לדורותלשותפות בבניין ›יום אחד פגש אותו חכם שלום בחתונה ברמת אלחנן ושאל מה נשמע. התלמיד סיפר: בשבוע שעבר הייתי שוב אצל הבבא סאלי, והפעם הוא אמר לי משהו אחר.
"התפללתי ונעניתי."
כעבור כחודש טלפן התלמיד לרבו ובישר: אשתי בהריון.
חכם שלום, כשסיפר את הדברים, הוסיף: אנחנו לא יודעים כמה גדולים היו האנשים האלה.
צדיק אמיתי לא מבטיח מה שאינו יודע. וכשהוא אומר "נעניתי" – הוא יודע.
לשולחן השבת: לא להתייאש מהתפילה
מה שבולט בסיפור הוא דווקא ה"לא". הבבא סאלי לא אמר מילים יפות רק כדי לנחם. הוא אמר בכנות שעדיין לא נענה, והמשיך להתפלל. גם התלמיד לא ויתר, וחזר שוב ושוב. מי שמחכה לישועה יכול ללמוד מכאן: תפילה שלא נענתה היום אינה תפילה שאבדה.
אפשר להמשיך באמירת תהילים יום יום, ולבקש פדיון נפש על שם מי שזקוק לישועה. ד׳ בשבט הוא יום ההילולה של הבבא סאלי – הבבא סאלי בלוח ההילולות.
המקור: שיחת חכם שלום כהן זצ"ל לתלמידיו, מתוך הקלטה שפורסמה באתר "כיכר השבת" ביום ההילולה, ד׳ בשבט תשע״ז. מובא כאן בעיבוד ובלשון קלה.
