סיפורי צדיקים

(0 הצבעות)
  • צפיות: 25
  • הדפס
  • דוא"ל

זאת נחמתי בעוניי

קרבנו

ראשון, 01 ספטמבר 2019 20:46
זאת נחמתי בעוניי

הזדקף מרן במקומו וקולו התחזק. "אבל התורה" קרא בעוז, "התורה היא שניחמה אותי! 

 

 

אל חדרו של מרן הגיעו מקרים קשים ביותר. ליבו הרחום של מרן נשבר שוב ושוב, נוכח צרותיהם ומועקותיהם של הפוקדים את חדרו. פעמים רבות ישב והזיל דמעות כמים, בפניהם ושלא בפניהם של בעלי היסורים. אך תמיד, תמיד היה מוצא נטפי נוחם ועידוד, להשקות בהם את הלבבות הדוויים.

המקרה הבא ארע באחד הימים, כאשר אל חדו של מרן נכנסו אב ובנו בן התשע. היה זה מקרה קשה במיוחד. הילד, שהיה יחיד לאביו ולאמו, נתייתם מאמו שבוע קודם לכן. ומאז פטירתה, לא הוציא מילה מפיו...

 

 

"כבוד הרב" לחשו המשמשים, "כבר עבר שבוע מאז הסתלקותה של האם, והילד אינו מדבר. כוח הדיבור ניטל ממנו. הילד היה בן יחיד לאמו, והיא היתה קשורה אליו מאוד".

מרן הביט ביתום, ועיניו התכסו בדוק של דמעות. אוי, רבונו של עולם, כמה הררי צער יכול ילד קטן אחד לשאת על כתפיו הזעירות...

 

 

מרן חיבק בחום את הילד, ליטף את לחיו, ואמר: "אתה יתום, נכון?"

היתום לא ענה. דמעה שקופה זלגה מעינו, והוא הנהן באלם קול. מרן לא ציפה לתשובתו. הוא המשיך: "יודע אתה? גם אני נתייתמתי מאמי בצעירותי. אוי, כמה שזה כאב לי".

 

 

עיניו העצובות של הילד הביעו מעט ענין. האומנם? האם גם מרן, מאור ישראל, סבל מן היתמות? הוא התבונן במרן, ומרן המשיך וסיפר: "כשנכנסתי לחופה, אמי לא ליוותה אותי. לבדי צעדתי. אבל אחר כך, כשהתחתנתי, היתה לי אשתי כמו אם. היא דאגה לכל מחסורי, בישלה עבורי וכיבסה את בגדי, ודאגה שאוכל ללמוד תורה במנוחת הדעת".

לא. היתום עדיין לא פצה את פיו. הוא שתק כדג. ומרן ליטף את לחיו באהבה, וקולו נסדק: "יודע אתה? גם אשתי נפטרה לפני כמה שנים. צדיקה גדולה היתה, והקדוש ברוך הוא רצה אותה למעלה, בגן עדן, עם כל הצדיקים".

"לבדי נותרתי, בלי אמי ובלי אשתי" הניד מרן ראשו בצער, ומעיניו של היתום זלגה עוד דמעה.

 

 

ולפתע הזדקף מרן במקומו וקולו התחזק. "אבל התורה" קרא בעוז, "התורה היא שניחמה אותי! כמו שאמר דוד המלך: 'לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי בעוניי'! התורה עבורי, היא אמי והיא רעייתי, וכשאני לומד תורה – אני שוכח מכל הצרות ומכל היסורים. אח, יודע אתה כמהו מתיקות יש בכל משנה, בכל דף גמרא, ובכל הלכה?"

 

 

ידו של מרן חיבקה את כתפו של היתום הקטן. "אם תלמד גם אתה תורה" עודד מרן את היתום, "אני מבטיח לך שתהיה לך נחמה גדולה! ואם תתחיל לשנן משניות בעל פה, עוד תדע בעל פה את כל הש"ס, בעזרת ה' יתברך".

 

 

לראשונה מאז פטירת אמו עלה חיוך קטנטן על פניו של היתום, ומרן שאל: "אתה מבטיח לי להתחיל ללמוד משניות?".

 

 

ואז התרחש הפלא. הילד פצה את פיו והשמיע את קולו לראשונה מזה שבוע.

"כן, אני מבטיח" אמר למרן, ומני אז שב לדבר.

 

 

סיפורים מבית אבא

אהבתם? תנסו גם את אלו

עכגדכדגעד

  • יום שני | 20:00

    רחוב הקרן 7

    פתח תקווה

  • יום שלישי | 21:00

    רחוב סעדיה חתוכה 70 יהוד

    השיעור השבועי ביהוד

  • יום חמישי | 21:30

    רחוב ר' יוסף קארו 3 אור-יהודה

    השיעור השבועי באור יהודה