יהודי אחד הגיע לבעל שם טוב הקדוש ממרר בבכי, ואמר: "הרב חייב לעשות נס ולהציל את הבן שלי"! בני חולה מאוד, ושום דבר שהביא לרפואתו.
הבין הבעל שם טוב הקדוש שמדובר במקרה קשה מאוד, וקרא מיד לשמשו וביקש שיביא מניין של עשרה יהודים גנבים.
והבקשה היתה תמוה מאוד בעיני השמש, והתעלם הבעל שם טוב הקדוש מתמיהת השמש, והאיץ בו לרוץ מיד ולהביא את הגנבים.
הלך השמש וחיפש בעיירה אנה ואנה, מצא את מוישי הגנב, ושכנע אותו להיענות לבקשת הבעל שם טוב הקדוש, ולהגיע אליו, וגם את דוד שהיה טומן ידו, מפעם לפעם במה שאינו שלו הצליח לשכנע, וכך המשיך לחפש ולשכנע, עד שהצליח לאסוף מנין גנבים.
והגיעו לבעל שם טוב הקדוש, ולאחר שדיבר לליבם, עמדו הגנבים להתפלל מעומק ליבם, והנס קרה – ותוך זמן קצר הילד התחיל להבריא ונעמד על רגליו.
נדהמו כולם מהנס הגדול, ושאלו החסידים את הבעל שם טוב הקדוש בתמיהה, מדוע ביקש דווקא מנין יהודים גנבים? והלוא היה אפשר לבקש יהודים פשוטים וכשרים.
ענה על כך הבעל שם טוב הקדוש, המצב של הילד היה כה חמור, ששערי שמים היו נעולים בסורג ובריח, וחשבתי לעצמי, שרק גנבים יוכלו לפרוץ שערי השמים…
ובדרך זאת, ריפא הבעל שם טוב הקדוש את הילד, אך, עורר את זכרון הנשמה האלוקית, וגעגוע הנשמה, וכך, גם ריפא את הנשמות של הגנבים…
