כיצד מחלקים את הלחם? באיזה גודל הפרוסה שצריך לחתוך? מה הדין למי שדיבר בין הברכה לטעימה?
* יש לבצוע מהמקום בו הפת נאפה יפה ולא ממקום שרוף
* יש לברך על לחם שלם ולא לחתוך קודם הברכה
* אין לחתוך בשעת הברכה עצמה, מכיוון שאין להתעסק בשום דבר בשעת מצווה
* אחר שבירך המוציא יאכל מיד, ולא ידבר בין הברכה לטעימה. ואם שכח יחזור לברך, אלא אם כן דיבר מענין הסעודה, כגון אם ביקש שיביאו לו מלח כדי לטבל בו הפת וכדומה. אולם לכתחלה לא יפסיק לדבר גם מענין הסעודה.
* אין להתחיל לברך קודם שיתפוס בשתי ידיו את הלחם, ונהגו לטבל הפת במלח.
* נושאים את שני הלחמים בברכה ולאחר מכן בוצעים מהלחם התחתון.
* לאחר שבירך המוציא יאכל מיד, ולא יפסיק אפילו בשתיקה בין הברכה לטעימה. ולכן מה שיש נוהגים בשבת שאחר ברכת המוציא פורסים בסכין את כל הפת, להכינו לבציעה לכל המסובים, ורק אחר החיתוך טועמים מהלחם, אין נכון לנהוג כן לכתחלה, אלא מברך יטעם מעט, ואח"כ יחתוך לשאר המסובים.
* יש לתת לבעלי החיים שברשותנו אוכל לפני שאנו אוכלים
* אין נותנין לאחרים הלחם ביד, שאין נותנין ביד אלא לאבל. אלא יניח על השלחן לפניהם. והוא הדין בזה גם לבניו הקטנים היכולים ליקח הלחם שלפניהם.
* אין לבצוע פרוסה קטנה מאד להמוציא, שנראה כצר-עין, וכן לא יבצע פרוסה גדולה מדי, שלא ייראה כרעבתן. אך בשבת יכול לבצוע פרוסה שתספיק לו לכל הסעודה. (ע"פ ילקוט יוסף)
