סיפר יהונתן יוסף, נכדו של מרן ובנו של הרב יעקב יוסף זצ"ל: יש לי חבר לא דתי, שאשתו לא הצליחה להרות במשך עשר שנים. הלב נכמר עליהם, ולכן בשנה שעברה, לאחר חג הסוכות, הבאתי להם את האתרוגים שאבי, הרב יעקב יוסף, וסבי הרב עובדיה, בירכו עליהם בסוכות. בדיעבד, התברר שזו הייתה הפעם האחרונה שבה הם זכו ליטול ארבעה מינים. עירבנו את שני האתרוגים, היא אכלה מזה – ובקרוב עתידה ללדת. זה נס שראיתי במו עיניי, וזה מראה כי אדם שמשקיע את כל כולו בתורה, מגיע למדרגה רוחנית שבה יכול לעשות ניסים.אבל באותה נשימה, חשוב לי להדגיש שסבא לא החזיק מ"באבות". המסר שלו לחיים היה שהתורה מגינה, ואין סגולה כתורה. הוא היה אומר "תלמדו תורה, וזה מציל מכל הדברים". זה לא רק היה המסר שלו, הוא גם הצליח בפועל לקומם את עולם התורה הספרדי, וליצור יש מאין. אם בעבר הייתה רק ישיבה ספרדית אחת, "פורת יוסף" – היום רוב עולם התורה הוא ספרדי, וזה נוצר מכוחו ומכוח-כוחו. כלומר בשם תלמידיו שפעלו בשמו, וזה הנס הגדול".
