הנהגות מרן – ט"ו בשבט
בליל ט"ו בשבט היו עורכים למרן שלחן עם פירות משבעת המינים ושאר פירות האילן, והיה מרן מברך עליהם.
סיפר מרן הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א, שמרן היה בודק את התאנים יפה יפה ונותנם לבני משפחתו לאכול בלי חשש.
מרן היה אוכל מהזיתים ולא חשש לשכחה, וכך העלה בשו"ת יביע אומר חלק ב (חלק יורה דעה סימן ח אות ד) שהחשש הוא דוקא כשאוכל את הזתים לחים חיים וקובע עליהם סעודה, אבל לא בזיתים הכבושים שאין אוכלים אותם אלא לקינוח, ובפרט כשאוכל אותן באקראי ולא בדרך קבע.
מרן לא היה אומר את הנוסח "יהי רצון" שנוהגים לומר לפני הברכה על הפירות.
אף כשחל ט"ו בשבט בשבת, מרן לא נהג לומר את הנוסח של יהי רצון שנוהגים לומר קודם הברכה על הפירות.
באחת הפעמים, הסביר מרן את טעמו מדוע אינו אומר את נוסח "יהי רצון" על הפירות, משום שחס על זמנו, ועדיף לקבץ את המשפחה ולדון בצוותא בענייני הלכה וכדומה, מאשר שכל אחד יקרא את התיקון. (ספר מעין אומר חלק ב פרק א תשובה לב).
בליל ט"ו בשבט היו כל הבנים והחתנים מוזמנים למרן, כדי לערוך את סדר ט"ו בשבט בעריכת השלחן במיני פירות, והיה נושא ונותן בדברי תורה בענייני ברכות, תרומות ומעשרות וענייני היום.
מנהגו של מרן, היה "לזרוק" שאלה בשלחן, כגון בענייני קדימה בברכות וכדומה, וכל אחד היה אומר את הדין ומביא ראיה לדבריו. וכן הרב היה מציע את ראיותיו.
סיפר מרן הראשון לציון רבנו יצחק יוסף שליט"א, שבהיותם צעירים, פעם הציע בפניהם מרן, שאלה בדין אדם שאינו יודע לברך מעין שלש, האם יברך בורא נפשות במקום מעין שלוש. והביא ראיותיו הנמצאות בשו"ת יחוה דעת חלק ב (סימן כב).
מרן היה נותן לבניו לאכול גם תותים לאחר שחתך את ראשם, שפעמים מצוי שם תולעים. ולאחר בדיקה בעין, היה אוכל אותם, וכן היה בודק תאנים טריים (לא מיובשים) בעיניו ואוכלם.
