ידוע לכל מי שמעט לומד בעיון את ספריו החשובים ובעיקר ב"הליכות עולם" שמידי פעם היה חולק על מרן רבינו יוסף חיים זצוק"ל בעל ה"בן איש חי" ועוד, אך יש כסילים שחושבים שזה זלזול בבן איש חי, אך אינם מבינים שמרן עשה זאת בדרכה של תורה, ולפני עשרות שנים בצעירותו של מרן כשהיה חולק על הבן איש חי, היו כסילים בירושלים שהיו מבזים את מרן ברחובות, ומידי פעם היה בצער מזה, למה הם לא מבינים שזה לא בתור זלזול בבא"ח, עד שפעם בא אליו גדול המקובלים שהיו באותו דור הגאון רבי אפרים הכהן זיע"א (אביו של מרן הגר"ש כהן ר"י פורת יוסף) ואמר למרן זצוק"ל שאינו צריך להתייחס ולו מעט לדבריהם של אותם מסכנים, וסיפר למרן חלום אדיר ונורא שחלם בלילה, שהוא נמצא בשמים והראו לו את הצדיקים היושבים בגן עדן על כסאות זהב ועטרותיהם בראשם והנה במרכז הצדיקים מונח כסא גדול ובולט עשוי מזהב ופנינים ולא ישב עליו אף צדיק, שאל ר' אפרים בחלומו למי מוכן כסא זה? ענו לו לרבי עובדיה יוסף, התפעל רבי אפרים על כך והוסיף ושאל במה זכה רבי עובדיה לזה? ענו לו בשמים מפני שרבי עובדיה יוסף מזכה את הרבים בצורה גדולה ביותר. הרי לנו כמה גדול היה מרן בזיכוי הרבים.
