הכל כמעט מוכן, ההתרגשות גדולה והספירה לאחור ליום המיוחל החלה. עד ש……. במוצאי שמחת תורה הכל השתנה. הרוגים, פצועים, חטופים, אזעקות, מלחמת חרבות ברזל, השם ישמור. וכאן התחילו הדיונים בין המשפחות, מה עושים עם החתונה?

קצת עלי…

שמי אורי, באתי מבית שאינו שומר תורה ומצוות, מלבד יום כיפור לא היה לי שום קשר לבורא עולם. התפילין נשארו בארון מהבר מצווה ואני ניסיתי למצוא את עצמי, להרגיש סיפוק אמיתי. התגסייתי לצבא הייתי לוחם ביחידת ספיר ושם התחילה לי אמונה בהשם, שהכל בהשגחה פרטית. אבל לא התקדמתי הלאה, ניסיתי כיוונים אחרים הייתי תופר, ומאמן טניס ניסיתי עבודות שונות עד שהחלטתי לרדת מהארץ, איך לא, למזרח הרחוק. הייתי בתאילנד, קמבודיה, סרילנקה והודו ודווקא שם הבנתי שאני מחפש רחוק מדי.. האמת נמצאת ממש לידי. וכך התחלתי לשמור שבת, דווקא שם. אחרי תקופה קצרה קיבלתי החלטה שאני חוזר לארץ ונכנס לישיבה. וכך הגעתי בס"ד לישיבה של הרה"ג רפאל זר שליט"א.

איך שהגעתי לישיבה הרגשתי שזה המקום שהתפללתי להגיע אליו עם לימוד רציני, אווירה משפחתית וכיפית ואנשים טובים. הבחורים קיבלו אותי בשמחה, דאגו לי לכל מה שהייתי צריך ומהר מאוד בעזרת הרבנים הדבקתי את הקצב והשתלבתי בלימוד.

הרב בשבילי הוא כמו אבא, הרב מדריך אותי בעבודת השם ומי שמכיר את הרב יודע שהדרך שלו בקירוב היא עם ראש בריא, אהבת הלימוד, עבודת המידות ודקדוק הלכה לפי דרכו של מרן הרב עובדיה ע"ה. הרב נתן לי כל כך הרבה אם זה בישיבה ובשיעורים, האמונה והשמחה שהרב נטע בי. ראש ישיבה שנמצא ומלמד יום שלם מהבוקר עד הערב זה לא מובן מאליו ומלבד שעות הלימוד, הרב הדריך אותי באופן אישי בכל צעד.

החתונה בצל המלחמה

בס"ד אחרי שלוש שנים בישיבה זכיתי לסגור ווארט. הייתי מאושר והתחלנו לדבר על החתונה, מסיבות שאינן תלוית בנו החתונה נדחתה. בסופו של דבר נקבע מועד לחתונה באולם יוקרתי ליד נתניה בתאריך 15.10.23 למניינם, והתכנון של המשפחה היה לקיים אירוע גדול ומיוחד במינו. בחגים היינו כבר בארגונים האחרונים לחתונה, הכל כמעט מוכן, ההתרגשות גדולה והספירה לאחור ליום המיוחל החלה. עד ש……. במוצאי שמחת תורה הכל השתנה. הרוגים, פצועים, חטופים, אזעקות, מלחמה השם ישמור. וכאן התחילו הדיונים בין המשפחות, מה עושים עם החתונה? יש איסור התקהלות, בכל ערב אזעקות גם במרכז. דירה לא מצאנו וכרגע אי אפשר להיכנס ליחידת דיור בלי ממ"ד כל עוד נמשכת מלחמת חרבות ברזל, על האולם המפואר חייבים לוותר אין פה שאלה. אז מה עושים?

הרב פסק לנו: "את החתונה לא דוחים ויהי מה!" אנחנו היינו אובדי עצות, מבולבלים ובלי מצב רוח. כבר לא ציפינו לכלום, מה שיהיה נגיד תודה להשם. בסופו של דבר מצאנו מקום באולם בית כנסת שהוא ממ"ד מכיוון שלא רצינו לסכן את המוזמנים אם יתרחש שיגור טילים לאזור בעת המלחמה. הוזמנו מעט מאוד אורחים לאירוע, בניהם היו בחורי הישיבה והמשפחה המצומצמת. ערב קודם הבנו שגם הולך לרדת גשם מחר, וכך שגם צילומי חוץ כנראה לא יתקיימו. (מלבד העובדה שלא נעים לחתן וכלה להישכב על הרצפה באמצע צילומים בפארק אם תהיה אזעקה).

היום המאושר

יום החתונה הגיע בלי הרבה ציפיות אבל עם שמחה בלב שסוף סוף נעבור את היום הזה כנשואים. באמצע היום החלטנו שמזג האוויר מאפשר ויוצאים לצילומים זריזים בפארק האקולוגי. לקראת ערב הגענו לאולם, המשפחות דאגו לעיצוב השולחנות, קייטרינג טוב ומוזיקה. בס"ד לא היו אזעקות כלל ואחרי החופה לפתע החלו להגיע מכרים נוספים, שכנים, חברים ובחורי הישיבה שפשוט כולם שימחו אותנו בצורה לא רגילה, הגיעו מתופפים, בחורים עם חצוצרות ושופרות ורקדנו בלי להפסיק עד השעות הקטנות של הלילה. למחרת קיבלתי טלפונים רבים וכולם היו פעורי פה עם אותו משפט: "זו הייתה החתונה הכי שמחה שהשתתפנו בה מעולם".. אז הקדוש ברוך הוא סידר לנו חתונה אמנם שונה אבל בלתי נשכחת. ואנו מודים להשם על הכל ומתפללים ששמחה זו תלווה את הבית שלנו יום יום.

לפרטים על ישיבת קרבנו בראשות הרה"ג רפאל זר שליט"א: 03-9091313

לצפייה בסיפורי התחזקות נוספים: https://www.youtube.com/watch?v=Hnd2CWMNg3I