"לפני מספר שנים בנינו מרפסת תלויה", מספר הרב יעקב שפיאצקי מבני ברק בגיליון 'השגחה פרטית'. "מובן שהתקנו סורגים לפי הכלל, שהרווח בין סורג לסורג חייב להיות מקסימום 10 ס"מ. בפועל, מתקין הסורגים הניח אחד מהם במרחק של 12 ס"מ מן הסמוך לו. לא ידעתי על כך, וייתכן שגם הוא עצמו לא הבחין בטעות הגורלית שלו. למעשה התגוררנו בדירה שיש בה חשש לסכנת חיים, מבלי להיות מודעים לכך בכלל.

"בערב אותה שבת שעליה ברצוני לספר, החלטתי לסיים נושא טעון שהיה לי עם אחד ממכריי. עד כה קיוויתי שהוא יודה בחלקו בסכסוך ויפעל כמתבקש, אך הוא לא עשה זאת, החלטתי שהשלום שווה את הכל, ובנוגע לנזק שנגרם לי – הרי הקב"ה עושה את הכול, ואין עוד מלבדו.

"מחלתי בליבי בלב שלם, ואף שלחתי לו זר פרחים נאה בערב שבת. בשבת קודש אחר הצהריים הייתי בבית הכנסת. לפתע אמר מישהו דבר מה, וחברו ענה כנגדו. גם אני הייתי קשור לעניין, והדבר הסעיר את רוחי מאד. בחסדי ה' וברחמיו הגדולים והעצומים זכיתי לקחת את העניינים ברוח טובה ולומר: 'גם זו לטובה, גם זו לטובה'.

"הרגשתי את ליבי הולם בחוזקה. היה זה מאמץ גדול שכרוך באי נעימות, ובכל זאת, אני מודה לה' על שלא התפתיתי להיגרר למחלוקת ולרגשות שליליים, ועל שהצלחתי להתרכז בכך שהכל מאתו יתברך. שהרי אם כך הדבר, עלי רק להודות לו על שהוא מנהיג אותי באופן הטוב ביותר.

"לאחר תפילת מנחה חזרתי הביתה, ורואה את בני הבית נסערים. 'מזל טוב! קיבלנו ילדה במתנה', הם אומרים לי ומספרים שביתי בת השנה הייתה במרפסת, ונכנסה בדיוק באותו מרווח של 12 ס"מ שבין הסורגים. היא השחילה את כל גופה החוצה, וכך היתה תלויה בין שמים לארץ בקומה חמישית. כפסע היה בינה לבין… ה' ישמור ויציל את כל עמו בני ישראל.

"באותו זמן, בתוך הבית, ישבה אשתי עם הבנות וקראה עימם פרקי תהילים. הן אמרו 'מזמור לתודה' ואת פרק קל"ח שאומרים שם 'אודך בכל לבי… אודה את שמך על חסדך על אמתך… ה' חסדך לעולם'. הן לא ידעו מה קורה בדקות אלו במרפסת הבית. ברגע האחרון ממש, הבחינה בתינוקת בתי הגדולה בת ה-16, ובסייעתא דשמיא היא לא איבדה עשתונות. ברוגע היא ניגשה אל הפעוטה והחזירה אותה פנימה, לתוך הבית.

"ואני לא ידעתי כי באותן דקות גורליות בהן אני 'סופג אבנים' ומתחזק ואומר 'גם זו לטובה', מצטרפת הזכות הזאת עם זכות ההודאה לה', וברגעים אלו מציל הקב"ה את בתנו הקטנה מנפילה הרת אסון", ממשיך הרב שפיאצקי בדבריו. "הקושי של המחילה, הפיוס, השתיקה, והקבלה באמונה – חסכו לי אבל, צער, כאב איום ושכול".