מוסדות "קרבנו לעבודתך"

בראשות הגאון רבי רפאל זר שליט"א

מרן הרב עובדיה

כשמרן נחת אצלי בחצר…

סיפר הגאון רבי משה יוסף שליט"א, בנו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל:  בשנת תשנ"ד, כשאמא הרבנית ע"ה חלתה ושכבה על ערש דוי, פנה אלי מרן אבא זיע"א וביקש ממני להתלוות אליו לקבריהם של רבי אפרים הכהן זצ"ל ורבי עזרא עטיה זצ"ל, להעתיר בתפילה בעבור האמא הרבנית ע"ה.

ואכן הגענו לציונם של הקדושים ואמרנו פרקי תהלים בבכי ובתחנונים. לאחר התפילה הניח אבא את ידיו על ציונו של ר' אפרים זצ"ל ואמר בקול בוכים: "ר' אפרים, בזכות החלום! ר' אפרים, בזכות החלום! ר' אפרים, בזכות החלום!"… כך ג' פעמים.

בדרכנו חזרה שאלתי את אבא: מה התכוונת כשאמרת 'בזכות החלום'? ואבא התחמק מלהשיב. לאחר שהפצרתי בו שוב ושוב, הסכים לגלות את סודו, וכך אמר לי:

אתה יודע שבהיותי צעיר הייתי נוהג להקביל פניהם של רבי אפרים הכהן ורבי עזרא עטייה בכל חג ולהתברך מהם. והנה בשנה אחת הם הקדימו לבוא אלי לביקור חג בטרם הספקתי להגיע אליהם. שאלתי אותם מדוע טרחו להגיע אלי, והרי אני הוא זה שצריך להקדים ולבא אליהם. ור' אפרים השיב לי: "זה בגלל החלום".

שאלתי: איזה חלום? ור' אפרים סיפר לי: "אתמול חלמתי שאני נמצא בבית דין של מעלה, וכולם יושבים שם, צדיקים וגדולים ונהנים מזיו השכינה, וחכם עובדיה יושב מעל כולם. ושאלתי מדוע חכם עובדיה מעל כולם, והשיבו לי, זה בגלל זכות הרבים שיש לו, ואין לאף אחד זכויות כאלה". לכן ביקשתי שבזכות החלום הקב"ה ישלח רפואה שלמה לאמא הרבנית ע"ה – סיים מרן את סיפורו.

*

כהמשך למעשה הנ"ל, לפנינו עובדה נפלאה המסמלת את פועלו העצום של מרן זצ"ל בזיכוי הרבים.

סיפר מנהל סמינר: ערכנו לבנות הסמינר 'שבת מחנה'. כששבנו במוצאי שבת למגדל העמק, עמדו לרשות התלמידות אוטובוסים שאמורים היו להחזירן לביתן. אלא שאחת הבנות גרה במושב מסוים בצפון, ונהגי האוטובוס הודיעו שאינם מוכנים להרחיק לכת עד לאותו מושב.

אמרתי לרעייתי – ממשיך המנהל לספר – שבוודאי לא ניתן לתלמידה לשוב לביתה בשעה כה מאוחרת לבדה, ולכן ניקח אותה עמנו ברכבנו הפרטי עד לביתה. נסענו אפוא למושב ההוא, וכבר בכניסה למושב הבחנתי באדם בעל חזות חילונית מוצהרת שישב בספסל שבצד הכביש. לפתע מבקשת התלמידה לרדת, ולתדהמתנו ניגשה לאותו חילוני, והלה קיבל אותה בחום ובלבביות… היא הבחינה בפליאתנו, והודיעה: "זה אבא שלי…".

יצאתי מהרכב כדי לשבח את האבא על שזכה לכזו בת מופלאה. עמדתי לשאול אותו, איך ובמה זכה לכזו בת, אך לפתע פונה אלי האיש בעצמו: "אתה בטח תמה ומשתומם, כיצד זכיתי לכזו ילדה צדקת, ובכן קודם כל ברצוני לספר לך שיש לי עוד שני בנים צדיקים, עוסקים בתורה יומם ולילה, וכעת אספר לך כיצד הכל התחיל:

"נולדתי באחד הקיבוצים, במשפחה חילונית לגמרי, ועד היום הזה נשארתי רחוק מיהדות, אך אני חש כבוד והערכה לגדולי תורה וצדיקים. לפרנסתי אני עוסק בחקלאות, ויש לי שדה רחבת ידיים כאן במושב.

"באחד הימים ישבתי לנוח בשדה, ופתאום הבחנתי במסוק שעומד לבצע נחיתה בתוך השדה שלי… הייתי אחוז בתדהמה, מה עושה כאן המסוק הזה? אך כשנחת ונפתחה הדלת, ברגע שהצלחתי לזהות את הדמות שיצאה מהמסוק, עמדתי להתעלף בו במקום!… היה זה מרן הרב עובדיה יוסף! הוא יצא מהמסוק, לבוש בגלימת ההוד שלו, והיה נראה שאינו חש בטוב.

"מיהרתי להביא לו מים וכסא, והוא הודה לי מקרב לב, והתנצל על שהוצרך לנחות דווקא כאן, בהסבירו כי נתקף לפתע בסחרחורת עזה והיה מוכרח לעשות אתנחתא. כמובן אמרתי לו שזכות גדולה היא לי שהרב נוחת כאן בשדה שלי.

לאחר שנרגע מעט, העזתי לשאול אותו: במה זכיתי שהרב יגיע לכאן? הרב השיב לי: "אני נוסע מעיר לעיר כדי לדבר על ליבם של הורים יקרים שבניהם לומדים בבתי ספר חילוניים, ואפילו לומר פסוק 'שמע ישראל' אינם יודעים. כדי לדאוג לדור העתיד, אני הולך ומתחנן בפני אותם הורים: חוסו על נפש ילדיכם, העניקו להם חינוך יהודי תורני!

הצעתי לרב להיכנס לביתי, לטעום דבר מה ולנוח, אך הוא סירב, ואמר שעליו לנחות בעוד שלוש תחנות ברחבי הארץ, מחמת חרדתו לחינוך ילדי ישראל. וכאן, הרב עובדיה לחץ בשתי ידיו את ידי בחום, ואמר לי בנימה של חיבה: "ידידי ואהובי, הינך רואה כיצד איני חש בטוב, וממשיך מתוך מסירות נפש לזעוק בפני ההורים אודות מצב ילדיהם…" – דמעות רותחות זלגו מעיני הרב ונטפו על ידי, והוא המשיך: "ראה נא בני היקר. לא לחינם סיבב הקב"ה שאני אנחת דווקא אצלך, אנא ואנא רשום את בניך למוסדות תורניים. אני מבטיח לך שלא תצטער, אלא אדרבה, הדבר יוסיף לך ברכה ושמחה.

נרגש ונפעם אני מביט ברב עובדיה שעומד ומתחנן אלי. לבי נשבה בקסמו וגם מעיני החלו לנשור דמעות. הבטחתי לו: כבוד הרב, אעשה כדבריך.

וכך אכן עשיתי. העברתי את שני בני ואת בתי למוסדות תורה. כיום אני מודה למרן הרב עובדיה ששכנע אותי להכניס את ילדי לבתי ספר תורניים, וברכת הצדיק התקיימה בי במלואה – מפטיר החקלאי כשעיניו מצועפות בדוק של דמעות. "אמנם אני עצמי עדיין לא זכיתי לשנות את דרכי, אך מילדי הצדיקים אני רווה המון נחת!"

הזדמנות חד פעמית!

כולנו שותפים לנצח נצחים בבניית בניין הישיבה, שיאיר את העולם כולו בזיכוי הרבים תורה וחסד אין סופי.

ברוכים הבאים
לאתר קרבנו החדש

באתר החדש תוכלו להנות: ממבחר הרצאות, קצרים, הלכות, סיפורים, מאמרים, שידורים חיים, שופס ועוד 
דילוג לתוכן