אהבתו של מרן ללימוד התורה היתה עצומה ונוראה, אולם הוא הקפיד בכל ליבו ומאודו, שלא יגרם על ידי כך חלילה צער או נזק לזולת.
אחת מהנהגותיו הידועות היתה, להאזין לדרשות שנאמרו במחיצתו. כאשר היה מוזמן לאירוע כלשהו, ואחד הרבנים הנוכחים במקום היה קם לדבר, היה מרן מאזין לו בקשב רב, על אף שבאותה שעה יכול היה לעסוק בסוגיות עמוקות שטרדו את מוחו.
וכאשר היה מי ממקורביו מנסה לגשת אליו עם שאלה כלשהי, היה מרן דוחה אותו: "אני מקשיב עתה לדרשה, לא עכשיו!"
הנהגה אצילית זו, להיזהר עד מאוד שהתורה האהובה לא תבוא על חשבון הזולת, ניכרה בו עוד מימי נערותו.
כבר באותם ימים היה מרן לומד עד שעות הלילה המאוחרות, ולעתים עד הבוקר, ומכיון שכך היה עליו להקפיד עד מאוד, שבשובו הביתה לא יעיר חלילה את אחד מבני הבית. ואכן, מרן הקפיד בכך עד מאוד.
המעשה הבא ארע עוד בהיותו נער, כאשר בלילה אחד, שב מרן בשעה מאוחרת הביתה. עייף היה, וביקש לעלות לישון, כדי לאגור כוח ליום המחרת. אך בהגיעו הביתה, קידמה את פניו דלת נעולה. אחד מבני הבית נעל מבלי משים את הדלת מבפנים.
קר היה בחוץ, ובפנים הבית שרר חום נעים. מרן רצה עד מאוד להיכנס אל הבית, אולם ידע כי לא יוכל להיכנס אם לא יקיש על הדלת ויעיר את אחד מבני הבית…
מרן לא התלבט לרגע. "לא אגזול את שנתו של איש!" אמר לעצמו בהחלטיות. הוא התיישב על המדרגה הקרה שלפני הבית, שלף מכיסו גמרא קטנה, והחל משנן מתוכה בלחש, שורה אחר שורה, דף אחר דף, לאור הלבנה, כשהוא נלחם בשמורות עיניו המבקשות להיעצם.
שעות ארוכות ישב כך, עד שחריקת הדלת נשמעה מאחורי גבו. היה זה אביו, ר' יעקב, שהשכים קום לתפילת הנץ, ומצא את בנו יושב על המדרגה ומשנן דפי גמרא.
"מה זאת? עובדיה!" תמה, "מדוע לא נכנסת הביתה?"
מרן נשא עיניים אדומות מעייפות אל אביו. "אבא" אמר בקול נמוך, "אי אפשר ללמוד תורה על חשבון גזל שינה".
וכשחיוך לאה על שפתותיו, התרומם ממקום מושבו, ללכת עם אביו לתפילת שחרית…
***
כך גם ארע בפעם אחרת, כאשר התעורר מרן בשעת בוקר מוקדמת וביקש ללכת לישיבה, אך לא מצא את נעליו.
הוא חיפש בשקט במשך דקות ארוכות, ומשלא מצא את הנעליים – הבין כי אם לא יעיר את אחיו משנתו וישאלנו היכן הנעליים, לא ימצאן!
אולם לא. מרן לא אבה לגזול שינה, ולו בעד כל הון שבעולם. ברם, כיצד ילך לישיבה? הלא זמן יקר מתבזבז לו בינתיים לשוא. רעיון מקורי עלה במוחו.
הוא גרב על רגליו מספר זוגות גרביים, גרב על גבי גרב, וכך, בלא נעליים לרגליו, יצא את הבית בשקט ומיהר לרוץ לישיבה…
והנהגה זו, להיזהר בכבוד הזולת, ולהיזהר שלא לגרום נזק או צער חלילה לזולת, היא שהנחתה אותו בכל ימיו, ובכל מצב ומצב.
