מעשה באשה שסבלה רבות בחייה. היא לא מצאה את זיווגה, ושנות הבדידות שחלפו עליה, הותירו אותה מרת נפש.
בסופו של דבר, עלה במוחה של האשה רעיון, להתקשר אל ביתו של מרן ולבקש להתקבל לברכה. וממחשבה למעשה. ואכן, נקבעה לה פגישה ביום מסויים, לבוא ולהתברך מפי מרן.
ביום המיועד הגיעה האשה אל הבית והוכנסה אל הקודש פנימה. המשמש ציפה שמרן יברך אותה בחמימות ויפטור אותה לשלום, אך לא. מרן הרים לרגע את עיניו מן הספר והורה למשמש: "אמור לה, שתבוא בפעם אחרת".
המשמש לא הבין מדוע מרן דוחה את ההזדמנות לברך אותה, אחר שהיא כבר נמצאת כאן. אולם הוא לא הביע את מחשבותיו. הוא קבע לאשה תור למועד אחר, ולא נימק מדוע.
אלא שגם בפעם השניה שהאשה הגיעה אל ביתו של מרן, חזר המחזה על עצמו. שוב התייצבה האשה בחדרו של מרן, ושוב הורה מרן למשמש: "אמור לה, שתבוא בפעם אחרת".
המשמש תמה על כך, אולם גם הפעם לא גילה מליבו לפיו. הוא קבע לאשה המאוכזבת תור ביום אחר, בתואנה כלשהי, ושלח אותה לשלום.
אך כאשר חזר המחזה על עצמו בפעם השלישית, ומרן ביקש שוב מהמשמש לשלוח את האשה אחר כבוד ולקבוע לה מועד אחר, לא יכול היה המשמש להבליג. ועם צאת האשה את הבית, פנה למרן ושאל: "מדוע? מדוע נמנע הרב מלברך את האשה?"
תשובתו של מרן הותירה אותו על מקומו, המום ונפעם. "כיצד אוכל לברך אותה, כשהיא באה לכאן מבושמת?! הלא אסור לאדם להריח בבשמים שעל אשה, וברכה שלא בקדושה, הינה חסרת תוקף…".
מרן הסביר למשמש, כי בשום פנים ואופן לא רצה לפגוע באותה אשה ולהעיר לה על כך. ולכן העדיף לשלוח אותה ולהזמין אותה ליום אחר, שמא באותו יום תבוא כשאינה מבושמת…
בעיני המשמש עמדו דמעות. צדקות ורגישות שכזו? אח, רבונו של עולם, היכן ניתן למצוא דבר שכזה?
הוא ידע את אשר יעשה. מרן לא יעיר לה על כך, אבל הוא יגלה את אוזנה. הוא אחז בטלפון וצלצל לאותה אשה, בלשון עדינה סיפר לה מדוע נמנע מרן מלברך אותה, ותוך כך קבע לה תור לתאריך קרוב מאוד.
כמובן, שאותה אשה הצטערה מאוד על מה שארע, ובפעם שלאחר מכן באה כראוי, וזכתה לברכה חמה.
ואכן, ברכתו של מרן עשתה פירות נפלאים. בתוך שלושה שבועות מצאה האשה, מעוכבת השידוך, את זיווגה ההגון, וכחלוף תקופה קצרה באה בברית הנישואין והקימה את ביתה, בית נאמן בישראל.
