סיפר איציק סודרי: הרב מאוד אהב אותי, והיה לי קשר כפול איתו גם בזכות העובדה שאחותי, יהודית, נישאה לבנו הרב משה – וגם בגלל העובדה ששימשתי בתפקידים שונים בתנועה. הייתה זו זכות עצומה להכיר מקרוב את היהודי הגדול בדורנו, זכות אני עדיין מעכל – להתייעץ איתו, לבקש את רשותו בכל מיני עניינים, ולטפל בשמו בכל מיני מטלות. בגלל שלא המשכתי בלימודים בכולל, אלא בעסקנות ציבורית – היה לרב חשוב מאוד שאקפיד על מספר דברים, וביניהם תפילה במניין וקביעת עיתים לתורה. הוא לא רק דרש, כי אם דאג לעקוב אחריי. הבעיה היא שכאשר מסיימים בארבע בבוקר סיור עם אלי ישי, קשה מאוד לקום לתפילה במניין. לכן בשעה רבע לשבע בבוקר, הנהג שלו היה מתקשר אלי ומעביר לרב את הטלפון. הרב היה אומר לי: "יצחק, אני מחכה לראות אותך בתפילה. כל טוב ולהתראות". כמובן שכאשר אתה מקבל שיחה שכזו, אתה מגיע לתפילה. הוא גם היה דואג שאגיע לשיעורים שהיה מוסר בימי שלישי, בבית הכנסת "יחווה דעת", ובהמשך בבית הכנסת "היזדים". היה חשוב לו שאשב מולו, והוא יראה שנכחתי בשיעור.אגב, הרב גם ידע להצטער כאשר הוא חשב שדברים שלו התפרשו כפוגעניים. הייתה למשל התבטאות שלו בנושא השואה, שגרמה לביקורת רבה בתקשורת. הוא קרא לי לחדרו ואמר: "יצחק, אני לא ישן בלילה כשניצולי שואה נפגעו מהדברים שלי, ופירשו את דבריי שלא כהלכה". יחד עם בני המשפחה הבנו שהדרך היחידה להתמודד היא בעזרת ראיון לכלי תקשורת חילוני. לכן הרב התראיין באופן נדיר לאדם ברוך ז"ל, והפרשה ההיא שכחה".
