באחת הבריתות ששימש בהן רבינו סנדק, כאשר יצא מהאולם ללא שמשים ועוזרים, המתין לו רכבו בסמוך לפתח האולם, ורבינו פנה והחל ללכת לכיוון אחר לגמרי, מבלי לשים לב שהוא נכנס לאיזה שביל ללא מוצא, מכח היותו שקוע בלימוד התורה, בבחינת "כי היא חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה".
