היה זה כבר ממש לפני החג – וקופת הכולל ריקה. ראש הכולל חשב לנסוע לחו"ל, ובא לשאול את הרב שליט"א ולקבל את ברכתו. הרב השיבו: "אתן לך עצה טובה יותר, תתיישב ללמוד הלכות שמיטה"…

ברגע שסיימתי את דבריי, אירע נס. הרשע צעק עלי שאצא מהחדר – אבל שאעלם מיד מנגד עיניו ולא אראהו יותר. כמובן, ברחתי מיד כל עוד נפשי בי. אך הנה, תוך כדי ריצה, צעק אחרי שאעמוד. נעצרתי בפחד…

פעם, כשהלך ליטול את ידיו לפת שחרית, התלווה אליו אחד הבחורים ושאל אותו: מאין לך כזה גישמאק בלימוד התורה? איך מגיעים לכזו מתיקות התורה? האם זו תכונה מולדת או תכונה נרכשת?

אסור להיכנס דרך מקום שיש בו ריח של עבודה זרה!!!

מה לעשות?! המצב שלה מחריף והיא כבר משותקת בחצי הגוף?!

הרב החל לשיר עם האברך "משנכנס אדר מרבין בשמחה"… כדי לשמחו ולהוציאו מצערו. וזאת, בלי שום התחשבות במצב הפרטי שלו.

נכנסה הכלה בוכייה וסיפרה שהיא ירושלמית, והוריה עניים מרודים. שידכוה עם בחור אמריקאי ממשפחה אמידה, והחתונה תיערך בארצות הברית, אבל אין לה כאן איש והיא תלושה ובודדת… שאלתי: "ומה בידי לעשות?!", אמרה: "שהרב יגיע לחתונה ויציג עצמו כבן משפחתי, מיד יעלה ערכי בעיניהם". תמהתי: "איך אשקר ואגנוב דעת הבריות, חלילה?"

רבי ישראל מאיר הכהן, הקרוי ה'חפץ חיים' יצא בלווית רב אחד למסע לדבר מצוה.בדרכם סרו לפונדק כדי לסעוד את לבם. בעלת הפונדק זיהתה מיד את

"הרב, ריח הקפה לא יגרה אותי, זה לא מפריע לי כשאני רואה שאחר שותה!" רבינו סירב, ולא רצה לשתות ליד אדם השרוי בתענית