דף יומי בבא בתרא ע״ג

אַתְּרֵי גִישְׁרֵי דְרוֹגְנַג; וְשָׁוַאר מֵהַאי לְהַאי וּמֵהַאי לְהַאי, וְנָקֵיט תְּרֵי מִזְגֵי דְחַמְרָא בִּידֵיהּ, וּמוֹרִיק מֵהַאי לְהַאי וּמֵהַאי לְהַאי, וְלָא נָטְפָא נִיטּוּפְתָּא לְאַרְעָא; וְאוֹתוֹ הַיּוֹם ״יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת״ הֲוָה. עַד דִּשְׁמַעוּ בֵּי מַלְכוּתָא, וְקַטְלוּהוּ.

אתרי גישרי [על שני הגשרים] של הנהר רוגנג, ושואר מהאי להאי ומהאי להאי [וקפץ מזה לזה ומזה לזה], ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה [והיה מחזיק שתי כוסות יין בידו], ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי [ושופך מזו לזו ומזו לזו] ולא נטפא ניטופתא לארעא [נטפו נטפים לארץ], ואותו היום שאירע בו הדבר, יום סערה, כגון שנאמר ביורדי הים ביום שכזה: "יעלו שמים ירדו תהומות" (תהלים קז, כו) הוה [היה], עד ששמעו בי מלכותא וקטלוהו [בבית המלוכה והרגו אותו].

אָמַר רַבָּה: לְדִידִי חֲזֵי לִי אוּרְזִילָא בַּר יוֹמֵיהּ, דַּהֲוָה כְּהַר תָּבוֹר. וְהַר תָּבוֹר כַּמָּה הָוֵי? אַרְבַּע פַּרְסֵי. וּמְשָׁאכָא דְצַוְּארֵיהּ תְּלָתָא פַּרְסֵי, וּבֵי מַרְבַּעְתָּא דְרֵישֵׁיהּ פַּרְסָא וּפַלְגָא. רְמָא כּוּפְתָּא, וּסְכַר לֵיהּ לְיַרְדְּנָא.

א אמר רבה: לדידי חזי לי אורזילא בר יומיה [אני ראיתי ראם בן יומו] דהוה [שהיה] גדול כהר תבור, והר תבור כמה הוי [הוא]? ארבע פרסי [פרסות]. ומשאכא דצואריה תלתא פרסי [ואורך צווארו שלוש פרסות], ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא [ומקום הנחת ראשו פרסה ומחצה]. רמא כופתא וסכר ליה לירדנא [הטיל גלל וסכר על ידו את הירדן].

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חַזְיָא לִי הָהִיא אַקְרוּקְתָּא, דְּהַוְיָא כִּי אַקְרָא דְהַגְרוּנְיָא. וְאַקְרָא דְהַגְרוּנְיָא כַּמָּה הָוְיָא? שִׁתִּין בָּתֵּי. אֲתָא תַּנִּינָא בַּלְעַהּ. אֲתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבַלְעַהּ לְתַנִּינָא, וּסְלֵיק יְתֵיב בְּאִילָנָא. תָּא חֲזִי כַּמָּה נְפִישׁ חֵילֵיהּ דְּאִילָנָא. אָמַר רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל: אִי לָא הֲוַאי הָתָם, לָא הֵימַנִי.

ב ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא [אני ראיתי צפרדע אחת שהיתה גדולה כמו מבצר] הגרוניא, ואקרא [המבצר] של הגרוניא כמה הויא [הוא]? שתין בתי [כשישים בתים]. אתא תנינא [בא תנין] בלעה את הצפרדע, אתא פושקנצא ובלעה לתנינא [בא עורב ובלע את התנין] וסליק יתיב באילנא [ועלה וישב באילן]. תא חזי [בוא וראה] כמה נפיש חיליה דאילנא [גדול כוחו של האילן] שיכול לשאת אותו. אמר רב פפא בר שמואל: אי [אם] לא הואי התם [הייתי שם] ורואה זאת, לא הימני [הייתי מאמין].

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הָהוּא כַּוְורָא דְּיָתְבָא לֵיהּ אָכְלָה טִינָא בְּאוּסְיֵיהּ, וְאַדְחוּהוּ מַיָּא וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָּא, וַחֲרוּב מִינֵּיהּ שִׁתִּין מָחוֹזֵי. וַאֲכוּל מִינֵּיהּ שִׁתִּין מָחוֹזֵי, וּמְלַחוּ מִינֵּיהּ שִׁתִּין מָחוֹזֵי, וּמַלִּאוּ מֵחַד גִּלְגְּלָא דְעֵינֵיהּ תְּלָת מְאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא. וְכִי הֲדַרַן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזֵינַן דַּהֲוָה קָא מְנַסְּרִי מִגַּרְמֵיהּ מְטַלְּלָתָא, וְיָתְבִי לְמִבְנִינְהוּ הָנָךְ מָחוֹזֵי.

ג ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה [וראינו דג אחד שישבה לו אוכלת טיט, מין שרץ בנחיריו והרגתו], ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא [ודחו אותו המים את הדג, וזרקוהו לחוף]. וחרוב מיניה שתין מחוזי [ונחרבו ממנו, מאותו דג שהושלך, ששים מחוזות], ואכול מיניה שתין מחוזי [ואכלו ממנו, מבשרו, ששים מחוזות], ומלחו מיניה [ממנו] כדי לשמר את בשרו עוד שתין מחוזי [ששים מחוזות], ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא [ומילאו מגלגל אחד של עינו שלוש מאות נאדות שמן]. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא [וכאשר חזרנו לשם לאחר שנים עשר חודשי שנה], חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא [ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות], ויתבי למבנינהו הנך מחוזי [ויושבים לבנות אותם המחוזות שנחרבו].

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הָהוּא כְּווֹרָא דְּיָתְבָא לֵיהּ חָלְתָּא אַגַּבֵּיהּ וְקָדַח אַגְמָא עִילָּוֵיהּ. סָבְרִינַן יַבֶּשְׁתָּא הִיא, וּסְלֵקִינַן וַאֲפֵינַן וּבַשְּׁלִינַן אַגַּבֵּיהּ. וְכַד חַם גַּבֵּיהּ אִתְהֲפִיךְ, וְאִי לָאו דַּהֲוָה מְקָרְבָא סְפִינְתָּא, הֲוָה טָבְעִינַן.

ד ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה [וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמח עשב עליו], סברינן יבשתא [חשבנו שיבשה] היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה [ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו], וכד חם גביה אתהפיך [וכאשר התחמם גבו התהפך], ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן [ואם לא שהיתה קרובה הספינה אלינו, היינו טובעים].

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וּסְגַאי סְפִינְתָּא בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דִּכְוָארָא תְּלָתָא יוֹמֵי וּתְלָתָא לֵילָווֹתָא, אִיהוּ בִּזְקִיפָא וַאֲנַן בְּשִׁיפּוּלָא. וְכִי תֵּימָא: לָא מְסַגְּיָא סְפִינְתָּא טוּבָא, כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: כְּמֵיחַם קוּמְקוּמָא דְמַיָּא מְסַגְּיָא שִׁתִּין פַּרְסֵי, וְשָׁאדֵי פָּרָשָׁא גִּירָא – וְקָדְמָה לֵיהּ. וְאָמַר רַב אָשֵׁי: הָהוּא גִּילְדָּנָא דְיַמָּא הוּא, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שִׁייצֵי.

ה ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא [והלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר, כלומר, לאורכו של דג אחד בין ראשו לזנבו שלושה ימים ושלושה לילות], והוא היה שט בכיוון הנגדי לספינה, כאשר איהו בזקיפא ואנן בשיפולא [הוא במעלה הים, כלומר, כנגד כיוון הרוח והגלים ואנו בירידה]. וכי תימא [ואם תאמר]: לא מסגיא ספינתא טובא [הלכה הספינה הרבה, מהר], ולכן הלכה הספינה שלושה ימים עד שחלפה על פני הדג, הרי כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: ספינה זו, כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי [כזמן הנדרש לחימום קומקום של מים, שהוא זמן קצר ביותר, הולכת הספינה ששים פרסות], ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה [ויורה פרש חץ והיא קודמת לו לחץ] מרוב מהירותה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי [אותו דג גילדן הים היה, שיש לו שני סנפירים].

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הָהוּא צִיפְּרָא דְּקָאֵים עַד קַרְצוּלֵיהּ בְּמַיָּא, וְרֵישֵׁיהּ בִּרְקִיעַ. וְאָמְרִינַן לֵיכָּא מַיָּא, וּבָעֵינַן לֵחוּת לְאִקּוֹרֵי נַפְשִׁין; וּנְפַק בַּת קָלָא וְאָמַר לַן: ״לָא תֵּיחוּתוּ הָכָא, דִּנְפַלַת לֵיהּ חֲצִיצָא לְבַר נַגָּרָא הָא שַׁב שְׁנֵי, וְלָא קָא מָטְיָא אַאַרְעָא״. וְלָאו מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי מַיָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִפִי מַיָּא. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהָהוּא זִיז שָׂדַי הוּא, דִּכְתִיב: ״וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי״.

ו ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא ציפרא דקאים [וראינו ציפור אחת שעומדת] עד קרצוליה במיא [קרסוליה במים] ורישיה [וראשה] ברקיע, ואמרינן ליכא מיא, ובעינן לחות לאקורי נפשין [ואמרנו לעצמנו אין כאן מים עמוקים, ורצינו לרדת לקרר עצמנו], ונפק בת קלא ואמר לן [ויצאה בת קול ואמרה לנו]: לא תיחותו הכא [אל תרדו כאן], דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני [שנפל לו כאן גרזן לנגר זה שבע שנים] ועדיין לא קא מטיא אארעא [הגיע לקרקעית], ולאו [ולא] משום דנפישי מיא [שמרובים, עמוקים, המים] אלא משום דרדפי מיא [שסוערים המים]. אמר רב אשי: וההוא [אותו] עוף זיז שדי הוא, דכתיב [שנאמר]: "ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי" (תהלים נ, יא).

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא, וַחֲזֵינַן הָנְהוּ אֲווֹזֵי דְּשָׁמְטִי גַּדְפַיְיהוּ מִשֻּׁמְנַיְיהוּ, וְקָא נָגְדִי נַחֲלֵי דְמִשְׁחָא מִתּוּתַיְיהוּ. אָמֵינָא לְהוּ: אִית לַן בְּגַוַּיְיכוּ חֻלָקָא לְעָלְמָא דְאָתֵי? חֲדָא דְּלִי גַּדְפָּא, וַחֲדָא דְּלִי אַטְמָא. כִּי אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לִי: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִיתֵּן עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין.

ז ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו [וראינו אווזים ששמוטות כנפיהם מרוב שומנם] וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו [ויורדים נחלי שמן מתחתם]. אמינא להו [אמרתי להם]: אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי [יש לנו בכם חלק לעולם הבא]? חדא דלי גדפא, וחדא דלי אטמא [אחד הרים לי כנף, ואחד הרים לי רגל] כאומרים "כן". כי אתאי לקמיה [כאשר באתי לפני] ר' אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין שאינם עושים תשובה, ואווזים אלה, העומדים וממתינים לינתן להם בשכרם, סובלים, משום שהם משמינים והולכים.

(סִימָן: כְּעַפְרָא דִתְכֵילְתָּא טְרַקְתֵּיהּ עַקְרַבָּא לְסִלְתֵּיהּ)

ח (סימן לדברים שהראה ערבי אחד לרבה בר בר חנה: כעפרא דתכילתא טרקתיה עקרבא לסלתיה [כעפר של תכלת עקצו עקרב לסלו]

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא, וְאִיתְלַוִּי בַּהֲדַן הַהוּא טַיָּיעָא דַּהֲוָה שָׁקֵיל עַפְרָא וּמוֹרַח לֵיהּ, וְאָמַר: הָא אוֹרְחָא לְדוּכְתָּא פְּלָן, וְהָא אוֹרְחָא לְדוּכְתָּא פְּלָן. אָמְרִינַן לֵיהּ: כַּמָּה מְרַחֲקִינַן מִמַּיָּא? וְאָמַר לַן: הַבוּ לִי עַפְרָא. יָהֲבִינַן לֵיהּ, וְאָמַר לַן: תַּמְנֵי פַּרְסֵי. תָּנֵינַן וְיָהֲבִינַן לֵיהּ, אָמַר לַן דִּמְרַחֲקִינַן תְּלָתָא פַּרְסֵי. אֲפַכִית לֵיהּ, וְלָא יְכֵילִית לֵיהּ.

). ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], ואיתלוי בהדן ההוא טייעא [ונתלווה עמנו ערבי אחד] דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר [ושהיה לוקח עפר ומריח אותו ואומר]: הא אורחא לדוכתא פלן, והא אורחא לדוכתא פלן [זו הדרך למקום פלוני, וזו הדרך למקום פלוני] לפי ריח העפר, אמרינן ליה [אמרנו לו]: כמה מרחקינן ממיא [רחוקים אנו ממים]? ואמר לן [לנו]: הבו [תנו] לי עפרא [עפר] להריח, יהבינן ליה [נתנו לו], ואמר לן [לנו]: תמני פרסי [שמונה פרסות]. תנינן ויהבינן ליה [שנינו פעם שניה ונתנו לו שוב], ואמר לן [לנו] דמרחקינן תלתא פרסי [שאנו רחוקים שלוש פרסות]. אפכית ליה [הפכתי לו] את מיני העפר לנסותו, ולא יכילית ליה [יכולתי לו] שבאמת היה בקיא.

אָמַר לִי: תָּא אַחֲוֵי לָךְ מֵתֵי מִדְבָּר. אֲזַלִי, חֲזִיתִינְהוּ וְדָמוּ כְּמַאן דְּמִיבַּסְּמִי,

אמר לי אותו ערבי: תא אחוי [בוא ואראה] לך את מתי מדבר, בני ישראל יוצאי מצרים, שמתו בשעתם במדבר. אזלי, חזיתינהו [הלכתי, ראיתי אותם] ודמו כמאן דמיבסמי [ונראים היו כמו שמשתכרים]