דף יומי ברכות נ״ז

הָא דִּמְסָרַג, הָא דְּלָא מְסָרַג. הָרוֹאֶה הוּנָא בַּחֲלוֹם — נֵס נַעֲשָׂה לוֹ. חֲנִינָא, חֲנַנְיָא, יוֹחָנָן — נִסֵּי נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ. הָרוֹאֶה הֶסְפֵּד בַּחֲלוֹם — מִן הַשָּׁמַיִם חָסוּ עָלָיו וּפְדָאוּהוּ. וְהָנֵי מִילֵּי בִּכְתָבָא.

הא [זה] ששנינו שסימן יפה, הרי זה באופן שראהו דמסרג [שהוא חבוש אוכף], הא [זה] ששנינו שראיית פיל אינה סימן יפה, הרי זה באופן דלא מסרג [כשאינו חבוש אוכף]. ועוד: הרואה אדם ששמו הונא בחלום — סימן הוא שנס נעשה לו, שהאות נ' בשם הונא היא קיצור המלה "נס". והרואה אדם ששמו חנינא, חנניא, או יוחנן — הרי זה סימן כי נסי נסים נעשו לו שהרי יש פעמיים נ' בשמות אלה. הרואה הספד בחלום — סימן הוא שמן השמים חסו עליו ופדאוהו שלא יצטרכו להספידו במציאות. ואולם מגבילים זאת ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא כשראה את ההספד בכתבא [בכתב], כלומר, שעדיין לא השתמשו בהספד.

הָעוֹנֶה ״יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ — מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע — רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכַּאי לְכָךְ.

א העונה בחלום "יהא שמיה רבא מברך" — מובטח לו שהוא בן העולם הבא. הרואה שקורא קריאת שמע בחלום — ראוי הוא שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך, ולכן אין השכינה שורה עליו בפועל.

הַמַּנִּיחַ תְּפִילִּין בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לִגְדוּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְגוֹ׳״. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. הַמִּתְפַּלֵּל בַּחֲלוֹם — סִימָן יָפֶה לוֹ. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא סַיֵּים.

הרואה שמניח תפילין בחלום — יצפה לגדולה, וכפי שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י). ותניא [ושנויה ברייתא], ר' אליעזר הגדול אומר: "כי שם ה' נקרא עליך" אלו תפילין שבראש, שהם שם ה' המצוי על האדם. הרואה שמתפלל בחלום — סימן יפה הוא לו. ואולם מגבילים זאת ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא באופן שרואה בחלום שעדיין לא סיים תפילתו, ועדיין קרוב הוא אצל הקדוש ברוך הוא, אבל אם ראה שכבר סיים הרי כבר אינו מתפלל, ושוב אין לו סימן.

הַבָּא עַל אִמּוֹ בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא״. הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה — יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, אַל תִּקְרֵי ״מוֹרָשָׁה״ אֶלָּא ״מְאוֹרָשָׂה״. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱמֹר לַחׇכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ״. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ בַּחֲלוֹם — מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא יָדַע לַהּ וְלָא הַרְהַר בַּהּ מֵאוּרְתָּא.

ועוד: הרואה שבא על אמו בחלום — יצפה לבינה, שנאמר: "כי אם לבינה תקרא" (משלי ב, ג), ודורשים "אם" כמו "אם". הבא בחלום על נערה מאורסה — יצפה לתורה, שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג, ד), ואל תקרי [תקרא] "מורשה" אלא "מאורשה". הבא על אחותו בחלום — יצפה לחכמה, שנאמר: "אמר לחכמה אחתי את" (משלי ז, ד). הבא על אשת איש בחלום — מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ונוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, שיש בכך דמיון לאשת איש. ואולם מגבילים זאת ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא באופן שלא ידע לה [הכיר אותה] ולא הרהר בה מאורתא [מבערב], אלא ראה אותה בחלום באופן אקראי.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה חִטִּים בַּחֲלוֹם — רָאָה שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״. הָרוֹאֶה שְׂעוֹרִים בַּחֲלוֹם — סָרוּ עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר״. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא לָא סְלַקִי מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד דַּחֲזַאי שְׂעָרֵי בְּחֶלְמָא.

ב אמר ר' חייא בר אבא: הרואה חטים בחלום — סימן הוא כי ראה שלום, שנאמר: "השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך" (תהלים קמז, יד). והרואה שעורים בחלום — סימן הוא כי סרו עונותיו, שנאמר: "וסר עונך וחטאתך תכפר" (ישעיהו ו, ז), ש"שעורים" נדרש כקיצור של "סר עוון". אמר ר' זירא: אנא [אני] לא סלקי [עליתי] מבבל לארץ ישראל עד דחזאי שערי בחלמא [שראיתי שעורים בחלום].

הָרוֹאֶה גֶּפֶן טְעוּנָה בַּחֲלוֹם — אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה״. שׂוֹרֵקָה — יְצַפֶּה לַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ״.

הרואה גפן טעונה ענבים בחלום — סימן הוא שאין אשתו מפלת נפלים, שנאמר: "אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך" (תהלים קכח, ג). והרואה שורקה, כלומר, ענף גפן נטוע — יצפה למשיח, שנאמר: "אסרי לגפן עירה, ולשרקה בני אתנו" (בראשית מט, יא).

הָרוֹאָה תְּאֵנָה בַּחֲלוֹם — תּוֹרָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּקִרְבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ״. הָרוֹאֶה רִמּוֹנִים בַּחֲלוֹם, זוּטְרֵי — פָּרֵי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנָא, רַבְרְבֵי — רָבֵי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנָא. פַּלְגֵי, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי״. וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא — יְצַפֶּה לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״. מַאי רַקָּתֵךְ — אֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן.

הרואה תאנה בחלום — סימן הוא שתורתו משתמרת בקרבו, שנאמר: "נוצר תאנה יאכל פריה" (משלי כז, יח). הרואה רמונים בחלום, אם היו זוטרי [קטנים] — פרי עסקיה כרמונא [יפרח וירבה עסקו כגרעיני הרימון], ואם היו רברבי [גדולים] — הרי זה סימן כי רבי עסקיה כרמונא [יגדל עיסקו כרימון]. ואם ראה בחלומו פלגי [פלחי רימונים], אם תלמיד חכם הוא החולם — יצפה לתורה, שנאמר: "אשקך מיין הרקח מעסיס רמני" (שיר השירים ח, ב) המקובל כרמז לתורה. ואם עם הארץ הוא החולם — יצפה למצות, שנאמר: "כפלח הרמון רקתך" (שם ד, ג), וכבר דרשו: מאי [מה] משמעות המלה "רקתך" — לומר שאפילו ריקנין שבך, בעם ישראל, מלאים מצות כרמון.

הָרוֹאֶה זֵיתִים בַּחֲלוֹם, זוּטְרֵי — פָּרֵי וְרָבֵי וְקָאֵי עִסְקֵיהּ כְּזֵיתִים. וְהָנֵי מִילֵּי פֵּרֵי, אֲבָל אִילָנֵי — הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים מְרוּבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים וְגוֹ׳״. אִיכָּא דְּאָמְרִי הָרוֹאֶה זַיִת בַּחֲלוֹם — שֵׁם טוֹב יוֹצֵא לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה׳ שְׁמֵךְ״. הָרוֹאֶה שֶׁמֶן זַיִת בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לִמְאוֹר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ״. הָרוֹאֶה תְּמָרִים בַּחֲלוֹם — תַּמּוּ עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן״.

הרואה זיתים בחלום, אם היו זוטרי [קטנים] — סימן הוא כי פרי ורבי וקאי עסקיה [יפרה וירבה ויעמוד, יתקיים עסקו] כזיתים. ואולם מגבילים זאת ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא כשרואה פרי הזית, אבל אם רואה אילני [אילנות] הזית — סימן הוא כי הויין ליה [יהיו לו] בנים מרובין, שנאמר: "בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנך" (תהלים קכח, ג). איכא דאמרי [יש שאומרים] כי הרואה זית בחלום — סימן הוא כי שם טוב יוצא לו, שנאמר: "זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך" (ירמיהו יא, טז). הרואה שמן זית בחלום — יצפה למאור תורה, שנאמר "ויקחו אליך שמן זית זך". הרואה תמרים בחלום — סימן הוא כי תמו עונותיו, שנאמר: "תם עונך בת ציון" (איכה ד, כב), שנדרש תמרה כמו תם רע.

אָמַר רַב יוֹסֵף, הָרוֹאֶה עֵז בַּחֲלוֹם — שָׁנָה מִתְבָּרֶכֶת לוֹ, עִזִּים — שָׁנִים מִתְבָּרְכוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ״. הָרוֹאֶה הֲדַס בַּחֲלוֹם — נְכָסָיו מַצְלִיחִין לוֹ. וְאִם אֵין לוֹ נְכָסִים — יְרוּשָּׁה נוֹפֶלֶת לוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר. אָמַר עוּלָּא, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: וְהוּא דַּחֲזָא בְּכַנַּיְיהוּ. הָרוֹאֶה אֶתְרוֹג בַּחֲלוֹם — הָדוּר הוּא לִפְנֵי קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים״. הָרוֹאֶה לוּלָב בַּחֲלוֹם — אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

אמר רב יוסף, הרואה עז בחלום — סימן הוא כי שנה מתברכת לו, עזים — שנים מתברכות לו, שנאמר: "ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך" (משלי כז, כז). הרואה הדס בחלום — סימן הוא כי נכסיו מצליחין לו. ואם אין לו נכסים — הרי זה סימן כי ירושה נופלת לו ממקום אחר. אמר עולא, ואמרי לה [ויש אומרים] כי במתניתא תנא [בברייתא היא שנוייה]: והוא דווקא באופן דחזא בכנייהו [שראה אותם צומחים]. הרואה אתרוג בחלום — סימן הוא כי הדור הוא לפני קונו, שנאמר על אתרוג: "פרי עץ הדר כפת תמרים" (ויקרא כג, מ). הרואה לולב בחלום — סימן הוא שאין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים, ונדרש "לולב" כמו "לו לב".

הָרוֹאֶה אַוּוֹז בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה שֶׁנֶּאֱמַר: ״חׇכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה״. וְהַבָּא עָלֶיהָ הָוֵי רֹאשׁ יְשִׁיבָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנִי רְאִיתִיהָ, וּבָאתִי עָלֶיהָ, וּסְלֵקִית לִגְדוּלָּה.

ועוד: הרואה אווז בחלום — יצפה לחכמה שנאמר: "חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה" (משלי א, כ) והאווזים משמיעים קולם לרוב. והחולם כי בא עליה, על האווזה, והתקשר עימה על ידי כך — הוי [יהיה] ראש ישיבה. ואמר רב אשי: אני ראיתיה את האווזה בחלום, וראיתי גם שבאתי עליה, וסלקית [ועליתי] לגדולה של ראש ישיבה.

הָרוֹאֶה תַּרְנְגוֹל בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְבֵן זָכָר. תַּרְנְגוֹלִים — יְצַפֶּה לְבָנִים זְכָרִים. תַּרְנְגוֹלֶת — יְצַפֶּה לְתַרְבִּיצָה נָאָה וְגִילָה. הָרוֹאֶה בֵּיצִים בַּחֲלוֹם — תְּלוּיָה בַּקָּשָׁתוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ — נַעֲשֵׂית בַּקָּשָׁתוֹ. וְכֵן אֱגוֹזִים, וְכֵן קִשּׁוּאִים, וְכֵן כׇּל כְּלֵי זְכוּכִית, וְכֵן כׇּל הַנִּשְׁבָּרִים כָּאֵלּוּ.

הרואה תרנגול בחלום — יצפה לבן זכר. תרנגולים — יצפה לבנים זכרים. והרואה תרנגולת — יצפה לתרביצה [גינה] נאה וגילה ש"תרנגולת" נדרש כקיצור של "תרביצה נאה וגילה". הרואה ביצים בחלום — תלויה בקשתו שמבקש, שביצה היא בארמית "ביעא" הקרוב למשמעות בקשה. ואם חלם שנשתברו הביצים — הרי זה סימן כי נעשית כבר בקשתו, וכאילו נתגלה מה שהיה בתוך קליפה. וכן משמעות חלום שרואה בו אגוזים, וכן חלום שרואה בו קשואים, וכן כל כלי זכוכית, וכן כל הנשברים כאלו, שאם חלם שנשבר דבר מה — סימן שנעשתה בקשתו.

הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ — נַעֲשׂוּ לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם״. הַמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ בַּחֲלוֹם — סִימָן יָפֶה לוֹ. רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ — לוֹ וּלְכׇל מִשְׁפַּחְתּוֹ.

ג החולם שנכנס לכרך — סימן הוא שנעשו לו חפציו, שנאמר: "וינחם אל מחוז חפצם" (תהלים קז, ל). המגלח ראשו בחלום — סימן יפה לו, שהוריד מעליו את השערות הממאיסות, והוא סימן של התחדשות וגדולה. ואם גלח בחלום ראשו וזקנו — סימן יפה לו ולכל משפחתו.

הַיּוֹשֵׁב בַּעֲרֵיבָה קְטַנָּה — שֵׁם טוֹב יוֹצֵא לוֹ. בַּעֲרֵיבָה גְּדוֹלָה — לוֹ וּלְכׇל מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָנֵי מִילֵּי דְּמִדַּלְיָה דַּלּוֹיֵי.

היושב בחלום בעריבה (בסירה) קטנה — הרי זה סימן כי שם טוב יוצא לו. ואם רואה את עצמו בחלום יושב בעריבה גדולה — סימן יפה לו ולכל משפחתו. ואולם מגבילים זאת ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא באופן דמדליה דלויי [שהסירה נמצאת בגובה הגלים].

הַנִּפְנֶה בַּחֲלוֹם — סִימָן יָפֶה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ״. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא קַנַּח.

הנפנה לצרכיו בחלום — סימן יפה הוא לו, שנאמר: "מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו" (ישעיהו נא, יד). ואולם מגבילים זאת ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא באופן שלא קנח והתלכלך שוב.

הָעוֹלֶה לַגַּג בַּחֲלוֹם — עוֹלֶה לִגְדוּלָּה. יָרַד — יוֹרֵד מִגְּדוּלָּתוֹ. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: כֵּיוָן שֶׁעָלָה — עָלָה. הַקּוֹרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲלוֹם — קוֹרְעִים לוֹ גְּזַר דִּינוֹ. הָעוֹמֵד עָרוֹם בַּחֲלוֹם, בְּבָבֶל — עוֹמֵד בְּלֹא חֵטְא. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — עָרוֹם בְּלֹא מִצְוֹת. הַנִּתְפָּס לְסַרְדְּיוֹט — שְׁמִירָה נַעֲשֵׂית לוֹ. נְתָנוּהוּ בְּקוֹלָר — הוֹסִיפוּ לוֹ שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָתוֹ. וְהָנֵי מִילֵּי בְּקוֹלָר, אֲבָל חַבְלָא בְּעָלְמָא — לָא.

העולה לגג בחלום — סימן שהוא עולה לגדולה. ראה בחלום שאחר שעלה שוב חזר וירד מהגג — הרי זה סימן שיורד הוא מגדולתו. ואילו אביי ורבא דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: כיון שעלה — עלה וסימן יפה הוא, גם אם חלם אחר כך שירד. הקורע בגדיו בחלום — הרי זה סימן שקורעים לו גזר דינו הרע. והעומד ערום בחלום, אם חלם בבבל — סימן הוא לו שהוא עומד בלא חטא, שכן ישיבת חוץ לארץ היא עצמה עבירה, והעומד ערום פירושו שהוא מנוקה מאותה עבירה. ואם חלם בארץ ישראל — סימן הוא לו שהוא ערום בלא מצות. החולם שנתפס לסרדיוט, כלומר, שחייל שומר אותו — סימן הוא ששמירה נעשית לו משמים. ואם ראה שנתנוהו בקולר (שמו שרשרת על צווארו) — סימן הוא כי הוסיפו לו שמירה על שמירתו, שיש לו שמירה יתירה. ואולם מגבילים זאת ואומרים כי הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא אם ראה בחלום שצווארו נתון בקולר, אבל אם ראה שצווארו נתון בחבלא בעלמא [חבל בלבד] — לא, איננו סימן לשמירה מעולה.

הַנִּכְנָס לַאֲגַם בַּחֲלוֹם — נַעֲשֶׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה. לְיַעַר — נַעֲשֶׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַלָּה.

הנכנס לאגם בחלום — סימן הוא כי נעשה ראש ישיבה, שכן בחלומו הוא רואה כאילו הוא עומד יחידי, וכל קני הסוף, הגדולים והקטנים, מסביבו כתלמידים. וכן הוא ראש הישיבה שכלל בני הישיבה מתקבצים סביבו לשמוע את דבריו. והחולם שנכנס ליער ורואה מסביבו רק עצים גדולים — סימן הוא לו כי הוא נעשה ראש רק לבני כלה, שהוא רק מפרש את דברי הרב מוסר השיעור לתלמידי הישיבה הגדולים, שכל אחד מהם אילן גדול לעצמו ואינו קרוב אצל האחר.

רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲזוֹ חֶלְמָא: רַב פָּפָּא דְּעָיֵיל לְאַגְמָא — נַעֲשָׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּעָיֵיל לְיַעַר — נַעֲשָׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַּלָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ לְאַגְמָא עָיְילִי, אֶלָּא רַב פָּפָּא דִּתְלֵי טַבְלָא — נַעֲשָׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה, רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּלָא תְּלֵי טַבְלָא — נַעֲשָׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַּלָּה. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא עֲיַילִית לְאַגְמָא וּתְלַאי טַבְלָא וְנַבַּחִי בַּהּ נַבּוֹחֵי.

ומסופר: כי רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע חזו חלמא [ראו כל אחד מהם חלום]: רב פפא שבחלומו ראה דעייל לאגמא [שהוא נכנס לאגם] — נעשה בסופו של דבר ראש ישיבה. ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע שבחלומו ראה דעייל [שהוא נכנס] ליער — נעשה ראש לבני כלה. איכא דאמרי [יש שאומרים] כי תרווייהו לאגמא עיילי [שניהם חלמו שנכנסו לאגם], אלא, רב פפא שחלם דתלי טבלא [שתלוי בצווארו תוף] — נעשה ראש ישיבה, שהקשה בתוף סימן הוא לראש ישיבה שמשמיע קולו ברבים, ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע שלא תלי טבלא [היה תלוי בחלומו תוף בצווארו] — נעשה רק ראש לבני כלה. אמר רב אשי: אנא עיילית לאגמא ותלאי טבלא ונבחי בה נבוחי [אני חלמתי שנכנסתי לאגם ותליתי תוף והקשתי בו הקשות], והרי היה רב אשי ראש ישיבה.

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַמַּקִּיז דָּם בַּחֲלוֹם — עֲוֹנוֹתָיו מְחוּלִין לוֹ.

תני תנא קמיה [שנה אחד מחוזרי המשניות לפני] רב נחמן בר יצחק: המקיז דם בחלום — סימן הוא כי עונותיו מחולין לו, שהעוון נמשל תמיד לאדום כצבע הדם ("אם יהיו עוונותיכם כשנים... אם יאדימו כתולע..." (ישעיהו א, יח), והקזת דם פירושה איפוא שהעוונות יוצאים ממנו.

וְהָתַנְיָא: עֲוֹנוֹתָיו סְדוּרִין לוֹ! מַאי סְדוּרִין — סְדוּרִין לִימָּחֵל.

ושואלים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: שהרואה בחלומו שהוא מקיז דם עונותיו סדורין לו! ומתרצים: מאי [מה] משמעות המלה "סדורין" — שהם סדורין להמחל.

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָרוֹאֶה נָחָשׁ בַּחֲלוֹם פַּרְנָסָתוֹ מְזוּמֶּנֶת לוֹ. נְשָׁכוֹ — נִכְפְּלָה לוֹ. הֲרָגוֹ — אָבְדָה פַּרְנָסָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּכְפְּלָה פַּרְנָסָתוֹ. וְלָא הִיא, רַב שֵׁשֶׁת הוּא דַּחֲזָא חִוְיָא בְּחֶלְמֵיהּ וְקַטְלֵיהּ.

תני תנא קמיה [שנה אחד מחוזרי המשניות לפני] רב ששת: הרואה נחש בחלום הרי זה סימן כי פרנסתו מזומנת לו כנחש שעפר לחמו, ומצוי בכל עת. ראה בחלומו שנשכו הנחש — הרי זה סימן שנכפלה לו פרנסתו. ואם חלם שהרגו לנחש — הרי זה סימן כי אבדה פרנסתו. אמר ליה [לו] רב ששת: להיפך, סימן יפה הוא לו וכל שכן שנכפלה פרנסתו. ומעירים: ולא היא, אין הדבר כן, אלא רב ששת הוא דחזא חויא בחלמיה וקטליה [שראה נחש בחלומו והרגו] ורצה לפתור את חלומו שלו לטובה.

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מִינֵי מַשְׁקִין יָפִין לַחֲלוֹם חוּץ מִן הַיַּיִן, יֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְרַע לוֹ. יֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְטוֹב לוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״, וְיֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְרַע לוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ״.

ד תני תנא קמיה [שנה אחד מחוזרי המשניות לפני] ר' יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום כשאדם חולם עליהם חוץ מן היין, שיש רואה בחלומו ששותהו וטוב לו, ויש רואה בחלומו ששותהו ורע לו. וראיות לדבר: יש שותהו וטוב לו — שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד, טו), ויש שותהו ורע לו — שנאמר: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" (משלי לא, ו).

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא: תְּנִי: תַּלְמִיד חָכָם לְעוֹלָם טוֹב לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי״.

אמר ליה [לו] ר' יוחנן לתנא [חוזר המשניות]: תני [שנה]: תלמיד חכם לעולם סימן טוב לו הוא חלום היין, שנאמר בדברי החכמה: "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" (משלי ט, ה).

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו — הֲרֵי זֶה נְבוּאָה קְטַנָּה. תָּנוּ רַבָּנַן, שְׁלֹשָׁה מְלָכִים הֵם: הָרוֹאֶה דָּוִד בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. שְׁלֹמֹה — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחְאָב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.

א אמר ר' יוחנן: השכים בבוקר ומיד כשקם ממטתו נפל פסוק לתוך פיו — הרי זה נבואה קטנה. תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה מלכים הם, שראיית כל אחד מהם בחלום יש לה משמעות. הרואה את דוד בחלום — יצפה לחסידות. ראה את שלמה — יצפה לחכמה. ראה את אחאב — ידאג מן הפורענות, כדרך שאירע לאחאב.

שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר מְלָכִים — יְצַפֶּה לִגְדוּלָּה. יְחֶזְקֵאל — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. יְשַׁעְיָה — יְצַפֶּה לְנֶחָמָה. יִרְמְיָה — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.

וכן שלשה ספרי נביאים הם, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה ספר מלכים — יצפה לגדולה (מלכות). ראה את ספר יחזקאל — יצפה לחכמה, שיש בספר יחזקאל תבנית המרכבה. ראה את ספר ישעיה — יצפה לנחמה. ראה את ספר ירמיה — ידאג מן הפורענות, לפי שהתנבא הרבה מענין הפורענות.

שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים גְּדוֹלִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר תְּהִלִּים — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת, מִשְׁלֵי — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה, אִיּוֹב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.

ובדומה לכך, אף שלשה ספרי כתובים גדולים הם, ומשמעות מיוחדת לכל אחד מהם עבור הרואה אותם בחלומו, שכן הרואה ספר תהלים — יצפה לחסידות, משלי — יצפה לחכמה, איוב — ידאג מן הפורענות.

שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים קְטַנִּים הֵם: הָרוֹאֶה שִׁיר הַשִּׁירִים בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. קֹהֶלֶת — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. קִינוֹת — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. הָרוֹאֶה מְגִלַּת אֶסְתֵּר — נֵס נַעֲשָׂה לוֹ.

ובדומה לכך, שלשה ספרי כתובים קטנים הם, שהם מגילות בלבד, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את שיר השירים בחלום — יצפה לחסידות, לפי שהוא מתפרש כתיאור אהבת ה' לישראל. קהלת — יצפה לחכמה. קינות (איכה) — ידאג מן הפורענות. הרואה בחלום מגלת אסתר — סימן הוא כי נס נעשה לו.

שְׁלֹשָׁה חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה רַבִּי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה — יְצַפֶּה לַעֲשִׁירוּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.

שלשה חכמים הם, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את רבי בחלום — יצפה לחכמה. ראה את ר' אלעזר בן עזריה — יצפה לעשירות, שהיה ר' אלעזר בן עזריה עשיר מופלג. ואם ראה את ר' ישמעאל בן אלישע — ידאג מן הפורענות, שר' ישמעאל הוא אחד מעשרת הרוגי מלכות.

שְׁלֹשָׁה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה בֶּן עַזַּאי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. בֶּן זוֹמָא — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחֵר — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.

כן שלשה תלמידי חכמים הם, שהיו גדולים בתורה אף על פי שלא זכו להסמך ולהקרא רבי, ומשמעות שונה לכל אחד מהם ביחס לרואה אותם בחלום: הרואה את בן עזאי בחלום — יצפה לחסידות. ראה את בן זומא — יצפה לחכמה. ואם ראה את אחר (אלישע בן אבויה) — ידאג מן הפורענות, שכן יצא לתרבות רעה.

כׇּל מִינֵי חַיּוֹת יָפוֹת לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַפִּיל וְהַקּוֹף וְהַקִּפּוֹד. וְהָאָמַר מָר, הָרוֹאֶה פִּיל בַּחֲלוֹם פֶּלֶא נַעֲשָׂה לוֹ! לָא קַשְׁיָא, הָא דִּמְסָרַג, הָא דְּלָא מְסָרַג.

ב אמרו: כל מיני חיות יפות לחלום, כשאדם רואה אותם בחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד. ושואלים: והאמר מר [והרי אמר החכם] שהרואה פיל בחלום פלא נעשה לו! ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמר החכם שסימן יפה הוא לו, הרי זה באופן שראהו דמסרג [שהוא חבוש אוכף], הא [זה] ששנינו שראיית פיל אינה סימן יפה, הרי זה באופן דלא מסרג [כשאינו חבוש אוכף].

כׇּל מִינֵי מַתֶּכֶת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִמָּר, פְּסָל, וְקַרְדּוֹם. וְהָנֵי מִילֵּי דַּחֲזַנְהוּ בְּקַתַּיְיהוּ. כׇּל מִינֵי פֵּירוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִפַּגֵּי תְמָרָה. כׇּל מִינֵי יְרָקוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מֵרָאשֵׁי לְפָתוֹת. וְהָאָמַר רַב: לָא אִיעַתַּרִי עַד דַּחֲזַאי רָאשַׁי לְפָתוֹת! כִּי חֲזָא — בְּכַנַּיְיהוּ חֲזָא. כׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַתְּכֵלֶת. כׇּל מִינֵי עוֹפוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן קַרְיָא וְקִפּוֹפָא וְקוּרְפְּרַאי.

כעין זה אמרו שכל מיני כלי מתכת יפין לחלום, חוץ ממר (מעדר), פסל (מפסלת), וקרדום, שכן כלים אלה עשויים לקלקול. והני מילי דחזנהו בקתייהו [ודברים אלה אמורים דווקא כשראה אותם עם קתותיהם, ידיותיהם]. וכעין זה אמרו: כל מיני פירות יפין לחלום, חוץ מפגי תמרה, שהם תמרים שלא הבשילו כל צרכם. וכן כל מיני ירקות יפין לחלום, חוץ מראשי לפתות. ומקשים, והאמר [והרי אמר] רב: לא איעתרי [התעשרתי] עד דחזאי [שראיתי] בחלומי ראשי לפתות, והרי שהוא סימן טוב! ומשיבים: רב כי חזא [כאשר ראה] אותם — בכנייהו חזא [במקום גידולם הוא שראה], אבל כשרואה בחלום ראשי לפתות תלושים — סימן רע הוא לו. וכעין זה: כל מיני צבעונין (צבעים) יפין לחלום, חוץ מן התכלת. וכן כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי, ששלושתם עופות לילה ודמותם משונה ומפחידה.

(הַגּוּף, הַגּוּף, מֵעֵין, מְשִׁיבִין, וּמַרְחִיבִין, סִימָן).

ג המילים הגו"ף, הגו"ף, מעי"ן, משיבי"ן, ומרחיבי"ן, הן סימן לדברים שיידונו להלן בגמרא, ויש בכולם תכונות משותפות, בדומה למה ששנינו כבר.

שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִין לַגּוּף, וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן: גּוּדְגְּדָנִיּוֹת, וְכַפְנִיּוֹת, וּפַגֵּי תְמָרָה. שְׁלֹשָׁה אֵין נִכְנָסִין לַגּוּף, וְהַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן, אֵלּוּ הֵן: רְחִיצָה, וְסִיכָה, וְתַשְׁמִישׁ. שְׁלֹשָׁה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: שַׁבָּת, שֶׁמֶשׁ, וְתַשְׁמִישׁ.

אמרו: שלשה דברים נכנסים לגוף, ואולם אין הגוף נהנה מהן, והם גודגדניות, וכפניות (תמרים גרועים), ופגי תמרה. ולעומת זאת: שלשה דברים אין נכנסין לגוף, ואף על פי כן הגוף נהנה מהן, ואלו הן: רחיצה, וסיכה ותשמיש. ועוד אמרו: שלשה דברים הם מעין העולם הבא, ואלו הן: שבת, שמש ותשמיש.

תַּשְׁמִישׁ דְּמַאי? אִילֵּימָא תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה — הָא מִכְחָשׁ כָּחֵישׁ! אֶלָּא תַּשְׁמִישׁ נְקָבִים.

על כך שאלו: תשמיש דמאי [של מה], איזה תשמיש? אילימא [אם נאמר] כי הכוונה לתשמיש המטה — הא מכחש כחיש [הרי הוא מכחיש] ומחליש את הגוף! אלא הכוונה לתשמיש נקבים — שנפנה לצרכיו.

שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קוֹל, וּמַרְאֶה, וָרֵיחַ. שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים.

ועוד אמרו, שלשה דברים משיבין דעתו של אדם, ואלו הן: קול, ומראה, וריח, שכאשר הם נעימים וטובים, הריהם משיבים דעתו של אדם. ועוד, שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, ואלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים.

חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה וַעֲשָׂרָה סִימָן: חֲמִשָּׁה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, אֵלּוּ הֵן: אֵשׁ, דְּבַשׁ, וְשַׁבָּת, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. אֵשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנָּם. דְּבַשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמָּן. שַׁבָּת — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לָעוֹלָם הַבָּא. שֵׁינָה — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמִּיתָה. חֲלוֹם — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַנְּבוּאָה.

ד המילים חמש"ה, ושש"ה, ועשר"ה הן סימן לדברים שיידונו להלן. אמרו: חמשה דברים בעולמנו, שכל אחד מהם הוא אחד מששים לדברים גדולים השייכים לדרגה עליונה, ואלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום. ומפרטים: אש שלנו היא אחד מששים לגיהנם. דבש — אחד מששים למן. שבת — אחד מששים לעולם הבא. שינה — אחד מששים למיתה. חלום — אחד מששים

שִׁשָּׁה דְּבָרִים סִימָן יָפֶה לַחוֹלֶה, אֵלּוּ הֵן: עִטּוּשׁ, זֵיעָה, שִׁלְשׁוּל, קֶרִי, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. עִטּוּשׁ — דִּכְתִיב: ״עֲטִישׁוֹתָיו תָּהֵל אוֹר״. זֵיעָה — דִּכְתִיב: ״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם״. שִׁלְשׁוּל — דִּכְתִיב: ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת״. קֶרִי — דִּכְתִיב: ״יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים״. שֵׁינָה — דִּכְתִיב: ״יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי״. חֲלוֹם — דִּכְתִיב: ״וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי״.

לנבואה. כעין זה אמרו: ששה דברים סימן יפה הם לחולה: עטוש, זיעה, שלשול, קרי, ושינה, וחלום. ורמז בכתובים לדברים: עטוש — דכתיב [שנאמר]: "עטישותיו תהל אור" (איוב מא, י), הנדרש שעל ידי העיטוש מגיע הוא לראות באורו של העולם. זיעה — דכתיב [שנאמר]: "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יט). שלשול — דכתיב [שנאמר]: "מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת" (ישעיהו נא, נד). קרי — דכתיב [שנאמר]: "יראה זרע יאריך ימים" (שם כג, י). שינה — דכתיב [שנאמר]: "ישנתי אז ינוח לי" (איוב ג, יג). חלום — דכתיב [שנאמר]: "ותחלימני והחיני" (ישעיהו לח, טז), "ותחלימני" — לשון חלום.

שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתוֹ רְפוּאָה, אֵלּוּ הֵן: כְּרוּב, וּתְרָדִין, וְסִיסִין יְבֵשִׁין, וְקֵיבָה, וְהֶרֶת, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּגִים קְטַנִּים. וְלָא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַבְרִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.

וכעין זה: ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה, ואלו הן: כרוב, ותרדין, וסיסין יבשין, וקיבה, והרת, ויותרת הכבד. ויש אומרים כי תכונות אלו יש אף לדגים קטנים. ולא עוד, אלא שדגים קטנים מפרין ומברין כל גופו של אדם.

עֲשָׂרָה דְּבָרִים מַחֲזִירִין אֶת הַחוֹלֶה לְחׇלְיוֹ, וְחׇלְיוֹ קָשֶׁה, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל בְּשַׂר שׁוֹר, בָּשָׂר שָׁמֵן, בְּשַׂר צָלִי, בְּשַׂר צִפֳּרִים, וּבֵיצָה צְלוּיָה, וְתִגְלַחַת, וְשַׁחֲלַיִם, וְהֶחָלָב, וְהַגְּבִינָה וְהַמֶּרְחָץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֱגוֹזִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קִשּׁוּאִים.

ולעומת זאת, עשרה דברים מחזירין את החולה שהתרפא מחוליו שוב לחליו, וחליו קשה משהיה, ואלו הן: האוכל בשר שור, בשר שמן בכלל, או בשר צלי, או בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, שאם מתגלח החולה הרי זה מזיק לו, וכן אם היה אוכל שחלים, והחלב, והגבינה, ורחיצה בבית המרחץ. ויש אומרים שאף אכילת אגוזים. ויש אומרים שאף אכילת קשואים.

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִשּׁוּאִים — מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁין לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת. אִינִי, וְהָכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ״: אַל תִּקְרֵי ״גּוֹיִם״ אֶלָּא ״גֵּיִים״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָּסַק מִשֻּׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִשּׁוּאִין, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

ומעין זה תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: למה נקרא שמן קשואים — מפני שהן קשין לגוף כחרבות. ושואלים: איני [הרי אין הדבר כן], והכתיב [והרי נאמר]: "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך" (בראשית כה, כג), ואמרו: אל תקרי [תקרא] "גוים" אלא "גיים" (גאים), ואמר רב יהודה אמר רב: אלו שני אנשים גדולים שיצאו מרבקה, ובהם נתקיים פסוק זה, אנטונינוס ורבי, שמרוב עושרם לא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. והרי שהקישואים הם דבר טוב ואף מעדן מלכים!

לָא קַשְׁיָא: הָא בְּרַבְרְבֵי, הָא בְּזוּטְרֵי.

ומתרצים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] ששנינו שהם קשים לגוף הרי זה ברברבי [בגדולים], הא [זה] ששנינו שלא פסקו משולחנם של רבי ואנטונינוס, והרי שטובים הם, הרי זה בזוטרי [בקטנים].

תָּנוּ רַבָּנַן: מֵת בַּבַּיִת — שָׁלוֹם בַּבַּיִת. אָכַל וְשָׁתָה בַּבַּיִת — סִימָן יָפֶה לַבַּיִת. נָטַל כֵּלִים מִן הַבַּיִת — סִימָן רַע לַבַּיִת. תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא בִּמְסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כֹּל דְּשָׁקֵיל שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מִמְּסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כׇּל דְּיָהֵיב שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מֵעַפְרָא וְחַרְדְּלָא.

ה ועוד בענין החלום, תנו רבנן [שנו חכמים]: החולם שהוא רואה מת בבית — סימן הוא לשלום בבית. אכל ושתה המת בחלומו בבית — סימן יפה לבית. נטל המת כלים מן הבית — סימן רע הוא לבית, שמרמז הוא כאילו המת לוקח עמו מישהו מהבית. תרגמא [הסביר] זאת רב פפא במסאנא וסנדלא [במנעל וסנדל], שאם חלם שלקח המת דברים אלה הרי זה רמז שמישהו צריך ללכת לדרך ארוכה, וכן אמרו: כל מה דשקיל שכבא [שלוקח המת] בחלום — הרי זה מעלי [מעולה], בר ממסאנא וסנדלא [חוץ ממנעל וסנדל], וכל דיהיב שכבא [שנותן המת] בחלום — הרי זה מעלי [מעולה], בר מעפרא וחרדלא [חוץ מעפר וחרדל] הדומה במראהו לעפר, שהם סימן לקבורה.

מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ. וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה כֵּן תֵּעָקֵר מִכׇּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״ מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה״.

ו שנינו במשנה שהרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה מברך "ברוך... שעקר עבודה זרה מארצנו". ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: הרואה את העבודה זרה ששמה מרקוליס, אומר: "ברוך... שנתן ארך אפים לעוברי רצונו", שבכל יום היו מוסיפים וזורקים אבנים חדשות על הגל שבנו לכבודו (תוספות). והרואה מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר "ברוך... שעקר עבודה זרה מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך". ובחוץ לארץ אין צריך לומר "והשב לב עובדיהם לעבדך" מפני שרובה מאכלסת גויים. ר' שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שכל העמים עתידים להתגייר לעתיד לבוא, שנאמר: "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא בשם ה' לעובדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).

דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רָאָה בָּבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה״. רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע״. רָאָה גּוֹב שֶׁל אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. רָאָה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּים״.

ז להלן עוסקת הגמרא בדברים שאדם רואה ותקנו חכמים לכל אלו ברכות ראיה מיוחדות. דרש רב המנונא: הרואה את בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ומפרטים: ראה את חורבות העיר בבל, אומר: "ברוך... שהחריב בבל הרשעה". ראה ביתו החרב של נבוכדנצר, אומר: "ברוך... שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע". ראה את גוב של האריות שהושלך אליו דניאל או את כבשן האש שהושלכו בתוכו חנניה מישאל ועזריה, אומר: "ברוך... שעשה נסים לאבותינו במקום הזה". ראה מרקוליס, אומר: "ברוך... שנתן ארך אפים לעוברי רצונו". ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, כי מחורבות בבל היו במשך דורות לוקחים עפר ומשתמשים בו לזיבול או לבניה מסביב, אומר: "ברוך... אומר ועושה גוזר ומקיים".

רָבָא כִּי הֲוָה חָזֵי חֲמָרֵי דְּשָׁקְלִי עַפְרָא, טָרֵיף לְהוּ יְדָא עַל גַּבַּיְיהוּ, וְאָמַר: רְהוּטוּ צַדִּיקֵי לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְמָרַיְיכוּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְבָבֶל הֲוָה שָׁקֵיל עַפְרָא בְּסוּדָרֵיהּ וְשָׁדֵי לְבַרָּא, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד״. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, הָא דְּרַב הַמְנוּנָא לָא שְׁמִיעַ לִי, אֶלָּא מִדַּעְתַּאי בָּרֵיכְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ.

ומסופר כי רבא כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא, טריף להו ידא על גבייהו, ואמר [כאשר היה רואה חמורים הנושאים עפר מבבל, היה טופח בידו על גביהם ואומר] להם: רהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו [רוצו צדיקים לעשות את רצון אדונכם]. מר בריה [בנו] של רבינא כי הוה מטי [כאשר היה מגיע] לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא [היה לוקח עפר בסודרו וזורק לחוץ], לקיים מה שנאמר "וטאטאתיה במטאטא השמד" (ישעיהו יד, כג). אמר רב אשי: אנא, הא [אני, מימרא זו] של רב המנונא שהרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות לא שמיע לי [שמעתי] אותה, אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו [מדעתי ברכתי את כולן]