סיפור מיוחד במינו על הבעל שם טוב הקדוש והאיכר שפגש:

יום אחד, בשובו מעיר רחוקה, ביקש הבעל שם טוב הקדוש מתלמידיו שיפנו לעיירה צדדית ויבקרו איכר פשוט בשם שמעון. התלמידים תמהו: מה יש לרב גדול לבקש מביקור בבית איכר?

כשהגיעו לביתו, קידם אותם שמעון בפשטות ובשמחה. הוא הושיב את הרב ותלמידיו, והגיש להם לחם ותה חם. הבעל שם טוב הביט בו בעיניים מאירות ושאל: "שמעון, איך אתה עובד את הקדוש ברוך הוא?"

השיב לו שמעון: "רבי, אני איש פשוט. איני יודע ללמוד תורה, אך כל בוקר כשאני קם לעבוד את השדה, אני אומר לבורא עולם: 'ה' יתברך, אתה נתת לי ידיים לעבוד, פה לדבר טוב, לב להרגיש. אני עושה הכול בשבילך, ושתהיה לך נחת ממני.'"

הבעל שם טוב חייך חיוך רחב ואמר לתלמידיו: "דעו לכם, תפילתו של שמעון – הפשוט בתורה, אך גדול בלב – עולה לשמים גבוה מכול. בשמים גוזרים גזרות על ישראל, ובזכות דיבורים פשוטים של יהודי תמים – מתבטלות הגזרות."

מאותו יום למדו התלמידים שהעיקר בעבודת ה' הוא הלב. לא משנה כמה אדם יודע, אלא כמה הוא מחובר באמת לבוראו.

מוסר השכל מהסיפור

סיפור זה מלמד על מעלת התמימות והכוונה הפנימית בעבודת ה'. גם יהודי שאינו תלמיד חכם – תפילתו וביטחונו בה' יכולים לפעול ישועות גדולות.
סיפור הבעל שם טוב והאיכר הפשוט נפוץ בין סיפורי צדיקים, והוא מבוסס על מקורות אמיתיים מחיי הבעש"ט, ומעודד כל יהודי להאמין בכוחו הפנימי בעבודת הבורא.