"אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ" (ויקרא כ"ו, ב')

כמה נאה לייחד מאמר זה לעילוי נשמתו הטהורה של רבינו, שקדושת השבת היתה משוש חייו! פעל יזם ולחם על קדושתה של השבת, וגם זכה להיוולד ביום שישי, ערב שבת קודש, ועל ידי זה לא הוכרחו לחלל עליו את השבת.

על רבינו זצוקל"ה, שנולד בערב שבת, נאה להמליץ את דברי הגמרא (שם, שבת קנו.): "מי שנולד בערב שבת יהיה מחזר אחרי המצוות" ופירש רש"י: "שכן דרך ערב שבת לחזר אחר מצוות שבת". כזה היה רבינו, שחיזר אחרי מצוות השבת כל ימי חייו!

אמרו עליו, שבאותם הימים אחרי שיצא ממצרים, הפליג לאיטליה, ושם נאלץ להמתין ולהתעכב הרבה, מפני שלא מצא ספינה שלא מפליגה בשבת. ורק כעבור שנה, נזדמנה לו ספינה שלא תפליג בשבת, ורק אז עזב את איטליה, ועלה לארץ הקודש!

כמה וכמה תקנות חשובות ונחוצות, תיקן רבינו למען קדושת ושמירת השבת, בכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר. בבואו מצריימה, נחרד לראות שבימים הנוראים, בימי ראש השנה ויום הכיפורים, בתי הכנסת הגדולים שבעיר משמיעים את התפילה על ידי רמקולים, ואף הרב הראשי מטעם המלכות, נואם מידי שבת בשבתו ברמקול, ואין פוצה פה ומצפצף. ומשראה כל זאת, שינס מותניו וביטל מנהג זה, עד שנתקבל דבר האיסור בצורה מוחלטת בכל מדינת מצרים.

בביקורו בארצות הברית, הבחין שהנשים הבאות לבית הכנסת ביום שבת, נושאות תיק על כתפיהן, כאילו איסור הוצאה ברשות הרבים אינו קיים כלל. לכן הורה לרבנים הסרים למשמעתו, לעשות עירוב רשויות בניו ג'רסי כדת וכדין, ולא רק למי שרצה להחמיר בזה, וכן פעל והורה לבני הקהילה בלוס אנג'לס (עי' יבי"א ח"ט או"ח סי' ל"ג).

וכאן בארץ הקודש, לפני כחמישים שנה, רבים היו מקיימים חתונות במוצאי שבת. רבינו העלה חשש, שמא מפני גודל ההכנות לקיום החתונות, יגרם חילולי שבת לעובדים, ועל כן טרח ובא בהפתעה לכמה אולמות, ואכן נוכח לראות שמכינים את התבשילים ושאר צורכי החתונה בעצם יום השבת! רבינו עמד בפרץ, ובעת שכיהן בתפקידו כרבה הראשי וראב"ד של תל אביב, תיקן שרושמי הנישואין ברבנות לא יקבלו חתונות למוצאי שבת בשום אופן, והורה שלא יערכו נישואין במוצאי שבתות.

בעלי האולמות וחברי המועצה הדתית, ניסו להתנגד לתקנה זו, ורצו לפנות לבג"צ לערער על הוראה זו, בטענה שנגרם להם הפסד ממון רב. רבינו זצוקל"ה בחכמתו הניח את דעתם, זימן את כולם ללשכתו, וסיפר להם כי כבר הורה לרושמי הנישואין, להתיר לספרדים להינשא אחרי ל"ד בעומר עד שבועות, וכן מי"ז בתמוז עד ר"ח אב כפסק מרן השו"ע, שעד אז לא היו מניחים לערוך חופות בזמנים אלו גם לספרדים, ועל ידי זה נחה דעתם של בעלי האולמות, ומכח תקנה זו, בכל ערי הארץ התבטלו עריכת נישואין במוצאי שבתות, עד עצם היום הזה.

עוד דבר גדול הכתוב בספר 'תולדות האדם' על רבינו הגדול זצוקל"ה שהנהיג לחיזוק שמירת השבת – מנהג יציאת השבת לפי שיטת רבינו תם לחומרא! בכל עת עורר ותבע רבינו בשיעוריו הרבים, שחשוב ונכון לנהוג לחומרא, כדעת רבינו תם ביציאת השבת, מפני שרבים מהפוסקים סוברים כדעת רבינו תם, ועל צבאם מרן ה'שלחן ערוך' שקיבלנו הוראותיו, והיה רגיל להוסיף, שהרדב"ז העיד שראה כדברי ר"ת בירושלמי.

ובספרו 'חזון עובדיה' (שבת, ח"ב עמ' שע"ג) כתב: "וכל המחמירים בזה במוצאי שבת ויום טוב, ישאו ברכה מאת ה', וכן יש ליזהר בכל זה גם בתענית במוצאי יום הכיפורים דהוי מדאוריתא". דבריו הקדושים שיצאו מליבו הטהור, נכנסו לליבותיהם של רבבות ואלפי ישראל ההולכים לאורו של רבינו זצוקל"ה, ולאור דבריו מקפידים להוציא את השבת כדעת רבינו תם.

לא בכדי בתקופה שלפני פטירתו של רבינו זצוקל"ה, היתה התעוררות גדולה בעם ישראל לחיזוק שמירת השבת לרפואתו של רבינו. אלפים ורבבות מעמך בית ישראל, הקדימו לקבל את השבת מוקדם יותר ממה שהם רגילים, ואיחרו להוציא את השבת כדעת רבינו תם, לרפואת רבינו. אין זה אלא שדבר שנצטער בו אותו צדיק, זיכוהו מן השמים שיהיה שליח נאמן לעורר עליו את כל רבבות אלפי ישראל.

זכורני שלפני כחמש עשרה שנה, היה אדם שבבעלותו קניון גדול, ופרץ פירצה חמורה בחומת השבת, והעז לפתוח את הקניון גם בשבת קודש, רח"ל. הכל ניסו לשכנעו ולדבר על ליבו, שיסגור את הקניון בשבת. אך ללא הועיל, גם הפגנות ושאר דברי כיבושין לא הועילו, למרות הכל עמד במרדו ולא סגר את הקניון. סוף דבר היה, שנכנס פנימה אל הקודש אצל מרן עט"ר רבינו זצוקל"ה. התחיל רבינו לדבר על ליבו דברים נעימים בנועם שיח, וציטט לו את מאמר הכתוב: "מחלליה מות יומת", אך ללא הועיל. ראה רבינו את סירובו, והחל לבכות על שעדיין מסרב לסגור את הקניון בשבת, ואיך מסוגל לקבל על עצמו עונש מוות בר מינן. בעל הקניון, שראה עד היכן הדברים מגיעים, ביקש מיד להניח את דעתו של רבינו, וקיבל על עצמו לסגור את הקניון בשבת, ומאז שקטה הארץ!

פעם אחת, כשצעד רבינו בסמוך לאחד הכבישים בתל אביב בשבת, כאשר היה מכתת רגליו להרביץ תורה מבית מדרש לבית מדרש, נעצרה לידו ניידת משטרה המטיילת לתומה. פנו השוטרים לרבינו, ושאלו להיכן מוביל אותו הרחוב בו הם נמצאים. לשמע שאלה זו הכרוכה בחילול שבת, נחרד רבינו זצוקל"ה והזדעזע ממעשה נפשע זה של חילול השבת, ומיד השיב: "מכאן ישר לעזאזל"… ונפנה לדרכו.

סיפור פרשת העברת המשחן בשבת בשלהי שנת תשנ"ט, זכור כיום שבו רבינו יצא מגידרו. ה"משחן"- טורבינה ענקית לייצור חשמל, הועבר בכבישי הארץ לתחנת הכוח באשקלון בלילות שבת. זאת משום שאת המשחן היה צריך להעביר במהירות איטית של 10 קמ"ש לשעה, מה שגרם לחסימת התנועה בקטעי כבישים שבהם עבר. הנוגעים בדבר הסבירו, כי מדובר בשיקולי בטיחות הגובלים בפיקוח נפש של ממש, והובטח גם שכל הפועלים העוסקים במבצע העברת המשחן יהיו גויים בלבד.

כשנודע לרבינו במוצאי שבת, כי אכן המשחן מועבר בשבת, ומרבית הפועלים והנהגים יהודים, כפי שחשפו העסקנים על ידי שחקרו וביררו את הדבר, היה רבינו נסער מאוד בצערו על חילול השבת שנעשה בפרהסיא של המדינה.

ממחרת השבת סירב רבינו לקבל קהל, וזימן אליו את כל שלוחיו בכנסת (רבינו הורה "הוציאו כל איש מעלי") ואז פנה לחברי הכנסת וצעק בכאב רב: "תראו מה עושים כאן! תראו מה עושים כאן בארץ ישראל!

רבינו הוסיף ואמר: "אתם לא יודעים מה עבר עלי כל השבת, זרקו לי את כל התפילות, אמרו לי 'אתה מתפלל בזמן שאתה עושה חילולי שבת'". אחר כך סיים רבינו בכאב עצום: "אם האחראי על כך לא יפוטר, אנחנו פורשים מהקואליציה!".

רבינו חרד מאד על כבודה של השבת, והיה אפוף צער ומכאובים על הפרצות שנפרצו בגדרותיה, ובמכתב אחר, במענה לשאלת רב בית הכנסת במעוז תל אביב, השיב: "על פי דין תורתנו הקדושה, אסור למי שמחלל שבת בפרהסיא, לשמש כשליח ציבור אפילו באופן ארעי, ואפילו אם עבר ועלה מורידין אותו, ואם סירב לרדת אין הציבור עונים אחריו 'אמן'". עם זאת, חשש רבינו מהלבנת פניהם של מחללי השבת, והוסיף במכתבו: "מן הראוי להודיע פסק הלכה זה, ליהודי המחלל שבת בפרהסיא, כדי לא לגרום לו אי נעימות והלבנת פנים, ואם בכל זאת ירהיב עוז לעלות לתיבה להתפלל כשליח ציבור, מותר להורידו, ואין בזה שום חשש איסור של הלבנת פנים ברבים, לאחר שהודיעוהו מראש, והוא הפסיד עצמו"…

רבינו תמיד אצר את נשקו רק לעת שלא יוכל להשפיע בדרכי נועם, כי למרות שהיה ראש הלוחמים למען שמו יתברך ותורתו, בחכמתו הרבה הצליח להשפיע יותר בתחבולות רצופות באהבה ודרכי נועם; סיפרו לי מגידי אמת, כי לפני כחמישים שנה כאב רבינו על כך, שבאחת השכונות בירושלים עיה"ק, מקום פלטרין של מלך, מחללים השבת על ידי משחק כדורגל ברחובה של עיר רח"ל. רבינו טיכס עיצה וכינס את רבני השכונה, והכריז על ייסוד 'שירת הבקשות' בלילות השבת בבית הכנסת המרכזי, בשילוב דרשות מרתקות, סביב שולחנות ערוכים, ולאחריהם תפילות השבת, שחרית ומוסף וקריאת התורה על ידי חזנים ומשוררים בעלי שם, וזאת כמטרה שעל ידי שייסחף ההמון ל'שירת הבקשות' בליל שבת, ביום השבת כבר יתעייפו וילכו לנום את שנתם. ואכן היה רבינו משתתף בעצמו בכל ליל שבת ב'שירת הבקשות' ואמירת דברי התורה. והגד הוגד לי מפי מגידי אמת שכך אירע לבסוף, שלבסוף ביום השבת היו כולם שרועים על מיטותיהם, אין פרץ ואין צווחה ברחובותינו…

כשהתגורר רבינו בעיר פתח תקוה, דרש שם ברבים על חליבה בשבת, והיה חוזר ומסביר לבני העיר, כי אסור ליהודי לחלוב פרה בשבת. היה שם יהודי אחד, שהיו לו כבשים ופרות והיה חולבם בשבת. פנה אליו רבינו, והסביר לו חומרת העניין. אך אותו אחד המשיך בשלו, לחלוב את פרותיו בשבת גם אחרי שרבינו התרה בו. אך פורץ גדר ישכנו נחש, כעבור ימים אחדים הכישו נחש ארסי, ומיד הובהל לבית החולים. רבינו לא אמר נואש, הלך לבקרו בבית החולים, השתתף בצערו ודיבר על ליבו לבל ישוב לכסלו, ומאז חזר הלה לדרך הישר.

בכמה כינוסים למען השבת, נשא רבינו דברים בפני קהל עם ועדה, בנוכחות רבבות אלפי ישראל. בין היתר אמר (נדפס אחרי פטירתו בפתיחה ל'חזון עובדיה', שבת,  ח"ו עמ' ט"ו): "רבי ישראל סלנטר היה אומר: אם ישנה מכונית דוהרת ונוסעת בשבת על ידי יהודי בפריז, זה בגלל שיהודי כשר היושב בוילנא אינו מדקדק בפרטי הלכות שבת. רבותי! קודם שנבוא בדרישות לשמירת צביונה של השבת, הבה נחזק את השבת ונבצרה בחומותינו ובטירותינו, על ידי שקידה בהלכות שבת, ללמוד וללמד ולשמור ולעשות כמאמר חז"ל (ספרי, הובא בתוס' גיטין ח.) 'סמוך לפלטרין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש בארצות אחרות', כך רבותי עלינו קודם להתבצר בשמירת השבת כהלכתה".

רבינו זצוקל"ה 'ברוך אומר ועושה', הנחיל לדורות תורה שלמה בענייני הלכות שבת וקדושתה, ובשיעוריו הרבים הורה ולימד לעם הלכות שבת על בוריין. פעם אחת, בעת שהיה רבינו דורש באחד מבתי הכנסת בנושא הלכתי קבוע תמידין כסדרן, באמצע השיעור, עבר רבינו מהנושא הקבוע, והחל לדבר בהרחבה במעלת השבת ושמירתה, ויהי הדבר לפלא. כעבור כמה שנים, הופיע בחור אחד בבית רבינו להזמינו לחתונתו, וסיפר לרבינו כי בזכותו החל לשמור על קדושת השבת: "כאשר נקלעתי לשיעור, באותה עת שנכנסתי, עבר רבינו לדבר על עניין שמירת השבת. חשתי שדברי רבינו מכוונים ממש אלי, ונכנסו הדברים בליבי עד שקיבלתי על עצמי לשמור את השבת, וב"ה זוכה אני עתה להקים בית נאמן בישראל"! (ע"פ מלך ביופיו עמ' 191).

מעניין לציין עוד עובדה נפלאה, על תשוקתו של רבינו לכבד השבת במיני בשמים, ולהשלים על ידם מאה הברכות: לפני שנים אחדות באחד מערבי השבת, בעיצומו של החורף ביקש מבנו: "צא ותביא לי בבקשה מנטה שאוכל לברך עליה בשבת קודש". צמח המנטה הוא צמח עדין, בימות החורף הוא מתקשה לשרוד. בנו של רבינו יצא למרפסת לבדוק באדנית המנטה, אך לא מצא ולו ענף אחד. אבל רבינו לא הרפה, שב וביקש. וכך למשך שלוש פעמים, יוצא בנו לחפש אחרי צמח המנטה, ובלית ברירה שב בידים ריקות. או אז פנה רבינו למשמשו, וביקשו להביא לפניו את צמח המנטה לכבוד שבת, וכששב בידים ריקות, והסביר לרבינו שגם בנו וגם הוא חיפשו בכל כיוון אפשרי, ואין מנטה, רבינו הרהר מעט ואמר: "עכשיו יש מנטה!" וראה זה פלא, בני ביתו של רבינו יצאו שוב, ומצאו באמצע האדנית צמח מנטה המתנוסס לו לתפארת.

רבינו כתב במשך ימי חייו אין ספור דפים וגיליונות, שמהם יצאו ספריו הרבים, ועתידים לצאת עוד ספרים נוספים, אך הפלא הוא שסיים את כתיבתו דווקא בהלכות שבת…

(מתוך הספר 'שלהבת יוסף חי')