פעמים רבות סיפר הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל לתלמידיו בהתפעלות:
בזמן ההפגזות על העיר העתיקה בירושלים בשנת תרצ"ו יצאה פקודה מאת השלטונות להאפיל את כל האורות שבביתם מפחד האויב. ואכן כולם כיבו את כל האורות בבתיהם ויהי חושך.
הגר"י צדקה הסתובב בין כותלי הישיבה להשגיח ולראות שכולם אכן כיבו את האורות ושלא ידליקו שום נר.
אך לפתע הבחין שבאחד מחדרי הישיבה בוקע אור.
הציץ הרב צדקה מבעד לחרכים והנה הוא רואה שלאורך השולחנות פרושים היו ספרים פתוחים ונרות דולקים להאיר את האותיות הקדושות והבחור רבי עובדיה עובר מספר לספר כשבידו פנקס ועט והוא כותב ומעתיק מכל ספר מאשר מצאה ידו.
אמר הגר"י צדקה "ידעתי כי בחור זה יהיה גדול הדור הבא ולכן הנחתיו ללמוד ולא הפרעתי לו".
זוהי שקידה אמיתית שגם בעת ימי החירום הקשים אשר רבים חללים הפילה לא תקום פעמיים צרה ישב רבינו כבר בעודו בחור צעיר לימים בגיל 15 ועסק בתורה יומם ולילה נער לא ימיש מתוך האוהל זו אוהלה של תורה.
(אור דניאל, הובא בספר שר התורה עמ' 35)