הכל החל מטיול שורשים שערכו אם וביתה, בת ונכדה לניצולי שואה, בעיירה וודז'יסלאב שבה נולדה והתגוררה הסבתא. תושב פולני מקומי בשם מרטין פגש אותן 'באקראי' וסיפר להן כי הוא מיוזמתו האישית, משקם את בית הקברות היהודי העתיק בעיירה, וכי הוא מרגיש חיבור בלתי מוסבר לעם היהודי.
הפולני עזר להן למצוא שמות של בני משפחה שנספו בשואה ולמצוא כל פיסת מידע על ההיסטוריה המשפחתית.
גם לאחר שחזרו לארץ, המשיך מרטין לעדכן אותן בכל גילוי שהתוודע אליו תוך כדי עבודתו. לימים הגיע אף הוא לישראל, ונפגש עם המשפחה המורחבת. רגע לפני שעזב – הוציא מתיקו פריט הנושא סיפור מצמרר.
הוא סיפר כי בעקבות ראיון שהעניק לערוץ תקשורת מקומי, פנה אליו אדם בשם ארתור וביקש להיפגש עימו.
בפגישה שנערכה סיפר ארתור למרטין כי הוא נכדו של פולני, שהיה תופר ארנקים ותיקי עור. יום אחד פרצה שריפה בביתו של הסבא, והנכד גילה ארנק אחד ששרד את האש. "כשפתחתי את הארנק, גיליתי כי הוא עשוי מגווילי עור, שעליהם כתובות אותיות בעברית". בבירור קצר שערך גילה כי מדובר בארנק בן עשרות שנים, שעשוי מגווילים של ספרי תורה, שנתפרו בצורה של תאים לשטרות כסף ומסמכים.
ככל הנראה תכנן הסבא למכור את הארנק, אך הוא נשאר אצלו כל השנים. מרטין נזהר בלשונו, אך אמר כי בחנות של סבו של ארתור, נמצאו עוד "פיסות של תורה" – גווילים שבהם השתמש לצורך תיקון וחידוש ארנקי עור, בשגרת עבודתו.
ארתור החליט כי עליו להשיב את הארנק, אך לא ידע כיצד יעשה זאת. לאחר שהתוודע למרטין דרך הראיון, החליט ליצור עימו קשר ולהתייעץ איתו. במשך שעה ארוכה שכנע מרטין את ארתור, שהדבר הנכון ביותר כדי לתקן את מעשי סבו, הוא להעביר אליו את הארנק כדי שיוכל להחזירו לישראל.
בסוף השיחה השתכנע ארתור והפקיד בידיו את הארנק, וזה היה אחד הדברים הראשונים שמרטין ארז בדרכו לישראל. הוא חש שליחות להביאו חזרה ארצה, שם, האמין, מקומו הטבעי.
"הרגשנו שאני חלק מסיפור גדול", מספרות האם וביתה. "הקשר שנוצר עם מרטין בעקבות טיול השורשים, הכתבה על בית העלמין היהודי, הפולני שרגשות האשמה הכבידו עליו והחליט להחזיר את הארנק – הכול התגלגל בצורה מדהימה עד שהארנק הגיע לידינו. התרגשנו עד דמעות"…
חלק מרגש נוסף יש לסיפור: כשפתחו בני המשפחה את הארנק גילו כי האותיות על הקלף, באופן סמלי, הן פרשת עקידת יצחק, מה שהעצים את התרגשותם. הם החליטה להפקיד את הארנק בידי מכון 'שם עולם', העוסק בהנצחת זכר השואה, כדי "שהסיפור הזה ימשיך לעבור מדור לדור ויישמר".
הרב אברהם קריגר, יו"ר מכון 'שם עולם', אומר כי "ספר התורה שהפך לארנק, הוא רק אחד מיני אינספור דוגמאות לביזוי וזלזול של הפולנים ברגשי היהדות, וסמל לתופעה נרחבת של בזיזת רכוש יהודי לאחר המלחמה. הארנק הזה נועד למכירה בשווקים, גם אז וגם היום. אני מודה לארתור שהחזיר את הארנק, ותיקן את חטאיו של סבו".
