במוצאי שבת אחד, הורה הבעל שם טוב הקדוש לעגלון הערל 'אלעקסי' לרתום את הסוסים לעגלה, למשוך בחבלים ולצאת לדרך, מבלי לדעת לאן הולכים.

לאחר זמן קצר הם הגיעו ע"י קפיצת הדרך לעיר רחוקה, ונחתו ליד ביתו של יהודי שנהג מפעם לפעם להסתופף בצל קדשו של הבעל שם טוב הקדוש.

האיש שאליו הגיעו, היה עני מרוד, העניות בביתו בלטה בכל פינה ופינה.

קיבל העני את הבעל שם טוב הקדוש בשמחה עצומה, והצדיק ביקש ממנו שיכין עבורו סעודת 'מלווה מלכה'.

לבעל הבית היה שיריים משבת, וחתיכת 'חלה' אחרונה.

הוא מסר את חתיכת ה'חלה' בשמחה לצדיק כדי שיטול עליה ידיו לסעודת 'מלווה מלכה', חוץ מחתיכת לחם זו, הבית היה – ריק מאוכל.

בגמר הסעודה ביקש הבעל שם טוב הקדוש מהעני, שהוא רוצה ללון אצלו.

החסיד מאוד שמח על הזכות הקדושה שנפלה בחלקו, לארח בביתו אורח קדוש ומרומם צדיק וקדוש, וכך עבר הלילה.

בבוקר לאחר תפילת שחרית הביע הבעל שם טוב הקדוש את רצונו לאכול 'פת שחרית', אבל, לעני כבר לא היה שום דבר בביתו להגיש לסעודה.

הוא הלך ומכר כמה חפצים שהיו לו בביתו, ותמורת הכסף המועט שקיבל, קנה קצת לחם יבש.

הצדיק נטל ידיים לסעודה הדלה.

לאחר ברכת המזון ביקש הבעל שם טוב הקדוש מהעני, האם יוכל להישאר בביתו לעוד כמה ימים.

החסיד שמח מאוד מצד אחד על הזכות האדירה, אבל, מצד השני לא ידע מאין יוכל להאכיל את האורח הצדיק.

אך השיב בחיוב על הבקשה, מתוך שמחה גדולה.

במשך הימים הבאים, לקח העני כל חפץ שמצא בביתו, שרובם לא היו שווים יותר משווה פרוטה, ומכרם בשוק, וכך הצדיק יכל לאכול לכל הפחות כמה פירורים של לחם.

לאחר כמה ימים היה ביתו של העני מרוקן מכל, עד שכשביקש הבעש"ט להישאר ליום נוסף, העני לא ידע נפשו מרוב צער.

יצא העני ליער הסמוך, וצעק לה' מעומק הלב, התחנן לה' יתברך שיזמין לו כסף שיוכל להאכיל את הצדיק, כי בביתו אין עוד פרור של אוכל, והגיעו מים עד נפש – פשוטו כמשמעו.

מיד לאחר שגמר העני את תפילתו, מתוך לב שבור, שוועת ליבו עלתה לפני כיסא הכבוד, ונעקר פתאום גזע אילן ממקומו ליד המקום בו עמד האיש להתפלל, ומתחתיו מצא העני החסיד – אוצר ענק – ונתעשר מזה מאוד מאוד.

הסביר הבעל שם טוב הקדוש לחסיד את השתלשלות המאורעות:

ידוע תדע, שמן השמים רצו כבר מזמן לתת לך עושר ושפע, אבל השי"ת חיכה וציפה שתתפלל אליו ותבקש ממנו על הפרנסה.

אבל, מחמת שכבר התרגלת לחיות מתוך עניות!

ולא התחננת לקב"ה על פרנסתך ופרנסת בני ביתך…

על כן, באתי לכאן, וישבתי בביתך כמה ימים, עד שלקחתי ממך את ה'כזית' האחרונה שנותרה בביתך, והגעת למצב כה שפל, עד שלא היתה לך ברירה ואז התפללת לה' יתברך מעומק ליבך:

וכך קיבלת את העשירות שמגיעה לך – שחיכתה לתפילות שלך…