לאחר פטירת בנו של רבי אדם בעל שם, הלך הבעל שם טוב הקדוש לקהילת בראד, והיה שם מלמד תינוקות של בית רבן.
הבעל שם טוב הקדוש היה מלמד מצוין, ומצא חן בעיני כל רואיו, והיה גם למדן מאוד מופלג וחכם גדול, עד שכל דברי הקהילה היו נחתכים ונגמרים על פיו.
כאשר היה ריב בין אנשים בקהילה, הם היו באים אליו, והיה מוציא לאור משפטם, ושני האנשים – הזכאי והחייב, ליבם היה שלם עימו, כי ברוב חוכמתו היה הבעל שם טוב הקדוש מדבר על ליבם, שייטב דברו בעיני כולם.
פעם אחת היה לרב מורנו אברהם, אביו של רבי גרשון קיטובר, דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה שבה התגורר הבעל שם טוב הקדוש, ואמר לבעל הדין שיסע עימו לק"ק בראד לגמור שם את הדין, אצל בנו רבי גרשון קיטובר שהיה שם ראש בית דין (גיסו לעתיד של הבעל שם טוב הקדוש).
ענה האיש: יש לנו פה מלמד אחד מופלג בתורה, והוא דיין צדק, אשר בכל פעם שמגיע אליו דין, אזי שני הצדדים יוצאים ממנו, וליבם שלם עימו, כי הוא מסביר את הפסק היטב, ולכן, נבוא נא אתה ואני לפניו.
כשהגיע מורנו רבי אברהם לפני הבעל שם טוב הקדוש, ראה מיד ברוח קודשו, שבתו היא בת זוגו של הבעל שם טוב הקדוש.
באותו הזמן, היה מקובל, שכאשר היה מגיע לעיר אורח הגון, היו הלמדנים הגדולים אומרים לפניו "פשט".
הבעל שם טוב הקדוש אמר לפני רבי אברהם פשט על איזה רמב"ם, בחריפות גדולה, ועוד כמה פשטים, עד שנפשו נמשכה אחריו, ותקשר נפשו בנפשו.
אחרי כן, בעלי הדין סידרו את טענותיהם לפניו, והיו ביניהם הרבה טענות וסכסוכים, ולקח שעה עד שהוציא את משפטם לאור, משפט אמת לאמיתו, ויפלא הדבר מאוד בעיני רבי אברהם, ויאהבהו מאוד.
ונתוודע לרבי אברהם, שהבעל שם טוב צריך לישא אישה, והייתה לו בת, ואמר לבעל שם טוב הקדוש: הנה שמעתי שמעלתו נצרך לאשה, אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי?
השיב לו הבעל שם טוב הקדוש: טוב הדבר, אבל, בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים – חפצים בי, נצטרך להסתיר הדבר, לבל ידע איש, כי איני יכול להעיז פנים כנגדם, שהיטיבו לי תמיד, וינשאו אותי למעלה.
ואם זה רצון מעלתו, נכתוב קשרי התנאים למזל טוב ביחידות. ואני גם כופל עימכם, שתעשו עימי השידוך, ולא עם תורתי וחכמתי, כי בשום אופן אין רצוני שתרבו בשבחי ורוב המעלות, כי אם תכתבו סתם: מורנו ישראל בן מורנו אליעזר.
אחרי שנקשרה נפשו בנפשו, הסכים רבי אברהם לכל דברי הבעל שם טוב הקדוש, וכתבו במזל טוב את קשרי התנאים בסתם, ולא כתבו את שם המקום שעשו את התנאים, והדבר לא נודע לשום אדם.
כאשר נסע הרב מורנו רבי אברהם לביתו – חלה בדרך, עד שנפטר בדרך, והלך לבית עולמו.
הודיעו רבי גרשון שהיה בק"ק בראד, על פטירת אביו, ובא רבי גרשון להספיד את אביו כדין תורה, וקיבל רבי גרשון את כל הכתבים שנמצאו תחת ידו, ומצא גם את שטר התנאים, ששידך את ביתו, שהיא אחותו, עם איש ששמו ישראל.
והיה הדבר לפלא בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם, ואיך יתכן שהוא יעשה שידוך עם נחות דרגא, עם פלוני אלמוני, שלא נודע מקומו ומשפחתו.
ויספר רבי גרשון את הדבר לאחותו, ואמרה לו: 'אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אחר זה'.
הבעל שם טוב הקדוש המתין שההתחייבות שלו כמלמד לבעלי הבתים, תעבור, והלך אליהם ואמר: שחוזר הוא למקומי. והם ידברו על ליבו, שירבו לו מוהר ומתן, כדאי שישאר אצלם, אבל, הבעל שם טוב הקדוש, לא הסכים לבקשתם, כי לא זאת היתה כוונתו.
הבעל שם טוב הקדוש, שינה את לבושו, והתחפש כאחד הריקים, בפרווה קצרה ('פעלציל'), וחגורה רחבה, וישנה את לשונו וטעמו, והלך לק"ק בראד, לביתו של הרב מורנו רבי גרשון הנ"ל.
והנה, שני בעלי דין יושבים לפני רבי גרשון, והוא מעיין בדינם, ועמד הבעל שם טוב הקדוש בפתח, ורבי גרשון היה סבור, שהוא עני, ולקח פרוטה, ורצה לתת לו.
ואמר הבעל שם טוב הקדוש לרבי גרשון: 'דבר סתר לי עמכם'.
הלך עימו רבי גרשון לחדר אחר, והראה לו את התנאים, ויאמר לו: הבה את אשתי.
כאשר ראה רבי גרשון את האיש, כסותו ודיבוריו, השתומם ונבהל, וחשב, מה זאת עשה אביו זכרונו לברכה?!
רבי גרשון קרא לאחותו, ויספר לה את כל המאורע.
השיבה לו על כך: 'אחרי שאבינו עשה זאת, אין להרהר אחריו, ובוודאי מהשם יצא זאת, ואולי יפוק מינה זרעא מעליא'.
ואכן, התקיימה החתונה, וקודם החופה אמר הבעל שם טוב הקדוש, שרצונו לדבר קודם עם אשתו כמאמר חז"ל.
דיבר הבעל שם טוב הקדוש עם אשתו בסתר, וגילה לה האמת, והשביע אותה שלא תגלה כלל מזה, אף אם יעברו עליה עידן ועידנים, שתהיה בדחקות גדולה, והסכימה עימו בכל דברו, ונישאו בשעה טובה ומוצלחת.
