הבעל שם טוב הקדוש, רבי ישראל בן אליעזר, נולד בעיירה קטנה בשם אוקופ, ליד הגבול שבין פולין לאוקראינה. הוריו, רבי אליעזר ורעייתו שרה, היו זקנים מאוד כשנולד להם בנם היחיד. העוני בביתם היה גדול, אבל האמונה הייתה גדולה עוד יותר.
ישראל הקטן היה עדיין ילד רך בשנים כשאביו חלה, והרגיש שימיו מתקרבים לסופם. רבי אליעזר ידע שהוא משאיר אחריו יתום קטן, בלי רכוש ובלי משפחה שתגדל אותו. מה אפשר להוריש לילד כזה?
הוא קרא אליו את בנו, נטל את ידו הקטנה בידו, ואמר לו את המילים שליוו את הבעל שם טוב כל ימי חייו:
בני, דע לך שהיצר יהיה תמיד איתך ויבוא אליך בכל מיני צורות.
אל תפחד ממנו – ואל תירא מכל דבר, רק מהשם יתברך לבדו.
ואהוב כל יהודי באהבת נפש, יהיה מי שיהיה.
זמן קצר אחר כך נפטר רבי אליעזר, וישראל נשאר יתום. אנשי העיירה דאגו לו, שלחו אותו לחדר ללמוד תורה, אבל הילד היה בורח פעמים רבות אל היערות שמחוץ לעיירה. שם, בין העצים, היה מתבודד, מתפלל ומדבר עם בורא עולם.
שתי ההוראות של אביו – לא לפחד מאיש מלבד השם, ולאהוב כל יהודי – הפכו ליסודות של כל דרכו. כשגדל ונעשה הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, הוא לימד את אלפי תלמידיו שבכל יהודי, גם הפשוט ביותר, יש ניצוץ אלוקי יקר, ושצריך לאהוב אותו בכל הלב.
צוואה של שורה אחת – שבנתה דור שלם של אמונה ואהבת ישראל.
מה לוקחים מהסיפור למוצאי שבת?
בתחילת שבוע חדש, כשכל הדאגות חוזרות – פרנסה, בריאות, ילדים – כדאי לזכור את המשפט הזה: מי שירא רק מהשם, אין לו ממה לפחד בעולם. וכשמתחילים את השבוע באהבה לכל יהודי שנפגוש, השבוע כולו נראה אחרת.
עוד סיפורים מחזקים: סיפור הנער רועה הצאן והחליל, וכל סיפורי הבעל שם טוב וצדיקי הדורות.
המקור: "שבחי הבעש"ט", פרק א' ("זכור תזכור כל ימיך שה' אתך, לכן לא תירא משום דבר"), ומסורת חסידי חב"ד על הצוואה לאהוב כל יהודי. הסיפור מובא כאן בעיבוד ובלשון קלה.
ספר יסודות הביטחון
