לפני שהתגלה לעולם כצדיק, ולפני שאלפים נהרו אליו לקבל ברכה, עבד הבעל שם טוב הקדוש בעבודה פשוטה מאוד: הוא היה עוזר של מלמד תינוקות. כך קראו לזה אז – "בעלפער".
התפקיד שלו היה לאסוף בכל בוקר את הילדים הקטנים מבתיהם, ללוות אותם לחדר, ובערב להחזיר אותם הביתה. עבודה שרבים היו רואים בה עבודה נמוכה ומשעממת.
אבל הבעל שם טוב לא עשה אותה כמו כולם. הוא היה הולך עם הילדים ברחובות העיירה ושר איתם בקול: "מודה אני לפניך", "שמע ישראל", "ברוך הוא וברוך שמו", "אמן, יהא שמיה רבא". הילדים אהבו אותו מאוד, ושרו איתו בהתלהבות ובשמחה.
החסידים מספרים שהשירה הטהורה של הילדים, וה"אמן" שיצא מליבם התמים, היו יקרים מאוד בעיני הקדוש ברוך הוא.
"אמן, יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא!"
קולות דקים של ילדים קטנים, בבוקר קר בעיירה –
בקול נעים, מכל הלב.
מה היה הסוד של הבעל שם טוב? הוא ראה בכל ילד יהודי נשמה קדושה, ובכל "אמן" של ילד – דבר יקר מאוד בעיני הקדוש ברוך הוא. הוא לא חיפש עבודה חשובה בעיני אנשים. הוא חיפש לשמח את בורא עולם, ומצא את השמחה הזאת דווקא אצל הקטנים והפשוטים.
שנים רבות אחר כך, כשהבעל שם טוב כבר היה מנהיג של אלפי חסידים, הוא המשיך ללמד את מה שהבין כבר אז: הקדוש ברוך הוא אוהב את התפילה הפשוטה והתמימה, שיוצאת מהלב.
אין עבודה קטנה – כשעושים אותה בשמחה ובשביל השם.
לספר לילדים במוצאי שבת
זה סיפור מצוין לספר לילדים בסעודת מלווה מלכה. אפשר לשאול אותם: למה דווקא ה"אמן" של ילדים קטנים יקר כל כך? ואפשר לסיים בשירה משותפת של "אמן, יהא שמיה רבא" – כמו שהבעל שם טוב שר עם הילדים.
עוד סיפורים: הנער שניגן בחליל לכבוד השם – סיפור נוסף על תפילה תמימה, והבעל שם טוב והאיכר הפשוט.
המקור: "שבחי הבעש"ט", פרק א' ("וישכור את עצמו להיות בהעלפר להוליך ולהביא תינוקות של בית רבן… לומר איש"ר וקדושה ואמן בקול נעים"). הסיפור מובא כאן בעיבוד ובלשון קלה.
ספר יסודות הביטחון
