התעוררה שאלה האם אפשר לתת לו עליה לתורה, אך כיון שהיינו צריכים לעשות כמה 'מוסיפים', העלינו גם אותו ואח"כ חזרנו על הקריאה שלו מבלי שיחוש בכלום. כעבור זמן הוא בא אלי וסיפר כי הפסיק לנסוע בשבת…
מרגש: מסע שורשים לעיירה וודז'יסלאב, הביא להשבתו של הארנק לידיים יהודיות
"ואני לא ידעתי כי באותן דקות גורליות בהן אני 'סופג אבנים' ומתחזק ואומר 'גם זו לטובה', מצטרפת הזכות הזאת עם זכות ההודאה לה', וברגעים אלו מציל הקב"ה את בתנו הקטנה מנפילה הרת אסון"
הסופר ר' משה גוטמן בסיפור אמיתי ומצמרר שידהים גם אתכם
"תראה מה כתבו עליך ב'טיימס'!", אמר בהתלהבות. הוא עיין בכותרת ונדהם
בהיותי עם רבינו לבדו, אמרתי: שהרב יגיד משהו על הרבנית. חשב ואמר: "זי האט גימיינט לשם שמים" (כיוונה במעשיה לשם שמים. אלו היו מחשבותיה – לשם שמים). בהזדמנות אחרת דיבר עוד בהערכה על מידת הסבלנות שהייתה לה
חמותי לוחצת, והנה גם חמי על הקו. "פרויקֶה אל תמצמץ, היידֶה, תעשה זכרון דברים, אנחנו מאחוריך. וכדאי שתדבר עם הוריך, אולי גם הם ישחררו כמה לירות"…
פעם, כשהלך ליטול את ידיו לפת שחרית, התלווה אליו אחד הבחורים ושאל אותו: מאין לך כזה גישמאק בלימוד התורה? איך מגיעים לכזו מתיקות התורה? האם זו תכונה מולדת או תכונה נרכשת?
