אֲנִי זוֹכֵר בִּהְיוֹתִי יֶלֶד קָטָן, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חוֹזֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, מָרַת אִמִּי עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם הָיְתָה מְקַבֶּלֶת אֶת פָּנַי בְּחִבּוּקִים וּבִנְשִׁיקוֹת אֵינְסוֹפִיּוֹת…
הִיא הָיְתָה מַמְטִירָה עָלַי אַהֲבָה וְחִבָּה וְאוֹמֶרֶת, "וּוַאו, אֵיזֶה רֵיחַ שֶׁל תְּפִלָּה, אֵיזֶה רֵיחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה".
וַאֲנִי הָיִיתִי מַאֲמִין לָהּ, חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא אָכֵן חָשָׁה רֵיחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה. מִיָּד הָיִיתִי הוֹלֵךְ לְאָבִי הי"ו וְאוֹמֵר לוֹ, "בּוֹא תָּרִיחַ קְדֻשָּׁה". וְהוּא הָיָה מֵרִיחַ וּמִתְלַהֵב כְּמוֹ אִמָּא עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם.
כַּמָּה חִזּוּק נָתַן לִי הַדָּבָר בִּשְׁעָתוֹ, כַּמָּה שֶׁזֶּה הֶחְדִּיר בִּי חֵשֶׁק וְרָצוֹן לָלֶכֶת לְבֵית כְּנֶסֶת, בִּזְכוּת הָעִידוּד הַזֶּה הָיִיתִי רָץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהֲרֵי אֲנִי שׁוֹאֵב שָׁם קְדֻשָּׁה מַמָּשׁ, אֲנִי סוֹפֵג שָׁם טָהֳרָה שֶׁאֶפְשָׁר מַמָּשׁ לָחוּשׁ בָּהּ וּלְהָרִיחַ אוֹתָהּ!
עידוד מלשון "עוד"
רַק עַל יְדֵי עִידוּד וּנְתִינַת הַרְגָּשָׁה טוֹבָה אֶפְשָׁר לְחַבֵּר אֶת הַזּוּלַת לְתוֹרָה וּמִצְווֹת. הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַמִּלָּה 'עִידוּד' הוּא 'עוֹד'.
כַּאֲשֶׁר מְעוֹדְדִים אֶת הַשֵּׁנִי מַרְוִיחִים מִכָּךְ שֶׁהוּא יַחְזֹר וְיַעֲשֶׂה כָּךְ עוֹד וָעוֹד.
אֲבָל אִם לְהַבְדִּיל אַתְּ שׁוֹתֶקֶת וְלֹא אוֹמֶרֶת כְּלוּם, לֹא נוֹתֶנֶת מִלָּה טוֹבָה עַל כָּךְ שֶׁהוּא הָלַךְ לְשִׁעוּר תּוֹרָה.
אִם אַתְּ מְקַבֶּלֶת אֶת פָּנָיו בְּפָנִים חֲתוּמוֹת וְאוֹמֶרֶת "יֹפִי, סוֹפְסוֹף הִגַּעְתָּ. עַכְשָׁו תְּקַפֵּל פֹּה, תְּנַקֶּה שָׁם, וּתְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָן", הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה קָשָׁה.
הַנְהָגָה כָּזוֹ הִיא פְּסוּלָה לַחֲלוּטִין. וְכִי הִגִּיעַ כָּעֵת הַבָּיְתָה אֵיזֶה פּוֹעֵל תָּאיְלַנְדִּי? הֲרֵי חָזַר הַבָּיְתָה אָדָם מִשִּׁעוּר תּוֹרָה! הוּא מֵבִיא אִתּוֹ אוֹר וּקְדֻשָּׁה!
צָרִיךְ לְהַרְאוֹת לוֹ חִבָּה וּלְהַבִּיעַ בְּפָנָיו הַעֲרָכָה וְהַעֲרָצָה! תִּפְנִי אֵלָיו וְתֹאמְרִי לוֹ, "מַה שְּׁלוֹמְךָ? אֵיךְ הָיָה הַשִּׁעוּר? אֵיזֶה יֹפִי, אֵיךְ אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁלָּמַדְתָּ תּוֹרָה".
יַחַס מֵאִיר פָּנִים כָּזֶה גּוֹרֵר בְּעִקְּבוֹתָיו יַחַס דּוֹמֶה. אַתְּ תִּרְאִי שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא תִּפְנִי מִיָּד בִּדְרִישׁוֹת וּבְבַקָּשׁוֹת, אֶלָּא תְּשַׁבְּחִי אוֹתוֹ וְתָאִירִי לוֹ פָּנִים, מִיָּד הוּא יָשִׁיב לָךְ בְּאוֹתוֹ מַטְבֵּעַ.
הוּא מֵעַצְמוֹ יִרְצֶה לְהַעֲנִיק לָךְ וְלַעֲזֹר לָךְ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל תְּגוּבָתוֹ תִּהְיֶה מְלֵאָה רָצוֹן טוֹב, וְהוּא יֹאמַר "אִשְׁתִּי הַיְקָרָה, מַה שְּׁלוֹמֵךְ, אֵיךְ הָיָה עִם הַיְלָדִים, וְאֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לָךְ?".
וְכִי לֹא עָדִיף לָךְ לְקַבֵּל עֶזְרָה מִבַּעְלֵךְ בְּצוּרָה נֶהְדֶּרֶת שֶׁכָּזוֹ?
(מתוך הספר "לחיות או לא להיות" מאת רבי רפאל זר שליט"א)
