"הבנתי שהדרך היא אהבה, לא צעקות והפחדות, אלא להבין שתורה זה משהו אוהב, מלטף. ורב זה גם לא משהו מפחיד, אלא אדרבה- רב זה אבא".

רצינו לשאול את כבוד הרב בתחילת הריאיון, כיצד התחיל כל החיבור של הרב לעניין זיכוי הרבים?

כבר בהיותי ילד קטן, הייתי מאוד – מאוד מחובר לסיפורים של רבי ישראל בעל שם טוב הקדוש. מאוד אהבתי את האישיות, שידע תמיד לראות את האנשים השפלים והנמוכים, לרדת מההר אל העם. ובכך להבעיר את הניצוץ ולהראות להם שגם הם יכולים. בשבילי זה היה מורה דרך לכל החיים.

לאחר מכן בהיותי נער בגיל 16 מאוד התחברתי למרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, הייתי שומע את שיעוריו השבועיים. וכן ספריו של מרן, כל פעם כשהיה יוצא ספר חדש, מיד הייתי רץ לקנותו. ותמיד הייתי נפעם איך עם כל גדולתו מרן היה הולך אל העם שבשדות ומחזק אותם בפשטות ואהבה, וכמה דיבר כל הזמן לא לדאוג רק לעצמינו וללכת ולכתת רגלים למען עם ישראל.

וכך בהיותי בגיל 17 זכיתי לכתת רגלי ממקום למקום וללכת לבתי כנסת ולמסור להם שיעורים בין מנחה לערבית כדי שלא יבזבזו זמנם לריק, היה זה הן בהלכה והן במוסר, ומזה הדברים התפתחו בס"ד.

אנו שומעים מהרב קשר חזק לרבי ישראל בעל שם טוב זיע"א, ותורת החסידות. איך העניין הזה מתחבר לדרך של מורשתו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל?

אני לא מגדיר את עצמי, לא כליטאי, ולא כחסידי, ולא כספרדי, אני פשוט מחובר לכל דרך שמובילה את האדם לעבודת השם. דוד המלך אומר "חבר אני לכל אשר יראוך". דוד לא הגדיר את עצמו משויך לזרם מסוים. היכן שהאמת נמצאת, שם האדם צריך להיות. וכל תורה היא חשובה לא משנה של איזה זרם.

אני מאוד אוהב אמת. ומרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א, זה היה אבינו. ולמעשה מי שהיה שומע את מרן, היה רואה שזו השיטה שדיברתי עליה. כל הזמן היה מדבר על בעל שם טוב, ועל החסידות, ועל כל דרך שמובילה לעבודת השם, ואין מישהו מגדולי ישראל שלא העלה אותו על שפתיו. וכמו שרואים בספרו "ענף עץ אבות". זו הדרך ואין אחרת. ומי שהוא איש אמת, נדבק במרן ע"ה. מי שחסר לו במידת האמת, קשה לו להתחבר לחסידות, וקשה לו להתחבר למרן, כי הוא פשוט לא אוהב אמת.

מהי דרכו הייחודית של כבוד הרב עם בעלי התשובה?

אדם שיש לו שאיפה ויעד בחייו, יש לו דבר שהוא אוהב אותו, והוא חושק ומשתוקק אליו, הוא בסופו של דבר יגיע אליו. וכפי שהקדמתי, שהבעל שם טוב הקדוש תמיד היה בשבילי דוגמא וסמל, ולזה שאפתי. והבנתי שהדרך היא חיבוק, הדרך היא אהבה, הדרך היא לא צעקות והפחדות, אלא להבין שתורה זה לא דבר מפחיד, זה משהו אוהב, מלטף. ורב זה גם לא משהו מפחיד, אלא אדרבה – רב זה אבא.

אני יכול לספר, שכל בני הנוער שמסביבי, יכולים לספר לי סיפורים מאוד אינטימיים שלהם, שלא יספרו אותם להורים, וגם לא לנשותיהם, ויש דברים שרק הבורא יתברך ואני יודעים אותם, ואף אחד לא יַדע ולא יֵדע אותם לעולם כי וודאי אני לא אספר אותם לאחרים. אך זה בגלל האמון, שהם מכירים שאני ממש כמו אביהם, ואני לא שומע את הדברים חס ושלום כדי לרדת עליהם, אלא אדרבה כדי להגיד להם שאני מבין אותם. אני נותן להם את הכלים להבין שאפשר לצאת מכל בור ולו העמוק ביותר, בשביל זה נבראה תשובה בעולם. "שובו לאשר העמיקו סרה" לא משנה באיזה מקום ומצב אתה נמצא הקב"ה מחכה לך, יותר מכל בן אחר.

כבוד הרב היה מתגורר בעיר בני ברק, כיצד הרב הגיע לעיר יהוד ששם התחיל השיעור הראשון שמתקיים עד היום?

זה אחד מפלאי השם יתברך. זכיתי להיות מושפע מחמי הרה"צ רבי בנימין זילבר זצ"ל ולהתפעם משקידתו העצומה בתורה, ויראת שמיים המופלאה שהייתה חקוקה בעצמותיו. וגם גיסי, אח של אשתי, היה לומד בהתמדה בכולל ביהוד אצל הרב טורצ'ין זצ"ל, והוא סיפר לי רבות על הכולל ומאוד פיאר אותו, במיוחד מבחינת ההספקים שלומדים שם, וזה מאוד משך אותי. הגעתי שם להרה"צ רבי ניסן טורצ'ין זצוק"ל, ונכנסתי לכולל, וכך הכרתי את העיר יהוד.

בגיל עשרים ושלוש. הקמתי את השיעור השבועי בימי שלישי ביהוד, שהתחיל מאנשים בודדים, אני בעצמי הייתי עובר ודופק בדלתות ומזמין אנשים שיבואו לשיעור. קיבלתי טריקות דלת, וגם ביזיונות, אבל לא התייאשתי. אמרו לי כל מיני רבנים בעיר, "אין לך מה לחפש כאן בעיר הזאת, אנשים רחוקים וקשים מאוד, חבל לך על הזמן". אמרתי להם "איפה שאתם התייאשתם – כאן אני מתחיל". וכך בס"ד לא וויתרתי, ובתוך זמן קצר, המקום הפך לאבן שואבת לכל הצעירים באזור שהגיעו בהמוניהם, עד שהמקום היה צר מלהכיל, והתחלנו בס"ד בהרחבה של המקום.

לא אשכח את הזמנים שזכיתי במו ידי להרים בלוקים, ולעבוד כפועל, בכדי להרחיב את בית השם. והתוצאות לא אחרו להגיע בס"ד, המונים מהגרים בעיר יהוד וסביבתה, שרואים אותם דתיים וחרדים וילדיהם הנשואים והלא נשואים הולכים בדרך השם, חזרו בתשובה בשיעור הזה שהתחיל למעשה לפני כשלושים שנה. ולאחר מכן תוך מס' שנים פתחנו שם את הישיבה הראשונה שלנו לבעלי תשובה.

לאחר מספר שנים של עשייה, הקמנו לבקשת הציבור שיעורים נוספים, בפתח תקווה, אור יהודה, ראש העין, קריית אונו ועוד, וברוך השם אלפים ורבבות זכו לחזור בתשובה שלמה, להקים בתים נאמנים, ואף להיות בעצמם מזכי רבים בארגונים שונים.

אחרי שכבוד הרב התחיל את השיעורים ברחבי הארץ, מתי הרב החליט להקים הארגון "קרבנו"? שמכיל בתוכו את המוסדות וכל הפעילות הענפה?

האמת שזה דבר פלא גדול, שאני רואה בו במיוחד את הקב"ה. כיון שמטבעי אני אדם שבאמת לא אוהב להתבלט, ולא מחפש להתבלט, ולא ניסיתי אף פעם לדחוף יותר מידי, לפרסום או משהו כזה, תמיד ברחתי מפרסום. אך תמיד הקב"ה שולח אנשים שידחפו את כל העניינים של זיכוי הרבים קדימה, וכך באמת הקב"ה שלח לי שליחים צדיקים שהפיצו את הדברים קדימה. בהתחלה הוקלטו השיעורים על קלטות שמע ווידאו, ולאחר מכן על דיסקים.

וכך לפני כאחד עשרה שנים, בשנת תשע"ט (2009) בני השם ישמור אותו רבי שמואל, שהוא למעשה יד ימיני בקודש, בא אלי ואמר לי אבא בא נעשה את הדברים בצורה מסודרת, נקים עמותה שתפתח עוד ועוד ערוצים למען זיכוי הרבים.

הוא דחף את העגלה למקום הזה. ברוך השם שהקב"ה מחליט לקדם את העניינים זה מגיע. וכך הקמנו את העמותה וקראנו לה בשם "קרבנו לעבודתך". וכך זה ברוך השם הלך וקרם עור וגידים, שפתחנו את כל מה שאתם מכירים היום, הישיבה, כולל האברכים "מאור ישראל" על שמו של מרן, מדרשיות לנערים ונערות, מדרשיות ערב למבוגרים, הפצת העלון השבועי שאתם נהנים ממנו מידי שבת, מכון הוצאה לאור של הספרים שלנו, עזרה למאות משפחות נזקקות מידי חג, עזרה והכוונה בשלום בית, הפצת יהדות בעולם בכל דרך אפשרית, עד היום הופצו כ3 מיליון דיסקים בעולם בפ"י כן ירבה. ומקבלים המוני שיחות, ומכתבי תודה מרגשים של בנים ובנות ששינו את חייהם מהקצה אל הקצה, בזכות קלטת/דיסק אחד. והיום זה כבר עידן של הusb שב"ה תופס תאוצה "בן פורת יוסף כן ירבה וכן יפרוץ". וברוך השם מה שאנו רואים היום, זה מאוד – מאוד קטן ליד מה שבעזרת השם עוד יהיה ויתפתח בעתיד.

במיוחד בימים הללו, שהקב"ה שולח לנו סימנים שעלינו להתעורר ולהתקרב אליו. מה בעצם השאיפה והחזון של כבוד הרב לשנה הקרובה ולשנים הבאות?

התקופה הזו מחייבת אותנו לעשות חשבון נפש אמיתי להתחזק בעצמינו ולהגדיל את כח התורה בעולם. מי שמכיר אותי, יודע שלא חיפשתי בחיים שלי, לא בניינים, ולא משרדים. אני רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב, וכרחוק שמים לארץ. אך למעשה אנו יודעים בבירור, שהפעילות שלנו, מוגבלת מאוד מאוד בגלל גודל המקום. וזה מה שהכי מצער אותי, שאנחנו רוצים לעשות עוד פעילויות למען עם ישראל, במגוון תחומים. ולקבל עוד ועוד בחורים לישיבה. אך בשל המציאות החזותית והצפיפות במקום, בחורים מנועים מלהיכנס. ובחור שלא נכנס לישיבה, הוא יכול להישאר בבית חלילה בתוך הרחוב הגועש, ופשוט הפסדנו נשמה שהיא עולם מלא של הצלת נפשות.

כל הפעילות הענפה הזאת, בוודאי מצריכה מקום גדול רחב ידיים, שנוכל להכיל את כל הפעילות הקיימת שלנו שמפוזרת בכל מיני מקומות שונים, ולהגדיל לעוד פעילויות חשובות שאנו מנועים לעשות כרגע, בגלל מוגבלות המקום.

וב"ה לאחר כשלושים שנות פעילות, גבר עלינו חסדו. וקיבלנו לאחרונה בס"ד את השטח בפתח תקווה בו יושבים הקרוואנים, ותוכניות הבנייה כבר מוכנות. והשאיפה שלי לשנה הקרובה, שנתחיל בבניית בית השם, ונזכה לחזק עוד ועוד מעם ישראל שעל ידי כך נגרום נחת רוח לבוראנו ולקרב משיח צדקנו. מה שנותר הוא רק מי יזכה להיות שותף שלי ושל הבורא יתברך בהרמת קרן התורה.

לסיכום הדברים, מה המסר שכבוד הרב רוצה להעביר לציבור?

אני רק אומר דבר אחד. אדם צריך שתהיה לו זכות, זה לא פשוט. הגמרא אומרת על הפסוק "מה יקר חסדך אלוקים", אומרת הגמרא במסכת סוכה (מט:), דע לך! חסד הוא דבר יקר. ולא כל אחד זוכה לתרום. וגם מי שתורם לא תמיד זוכה לתרום למקום הנכון. תדעו לכם! רק מי שיש לו זכות, יזכה להיות שותף. מי שאין לו זכות, שמים אותו שיתרום למקומות הלא נכונים. ב"ה כל יהודי נותן צדקה ומעשרות, עם ישראל קדושים. אבל מי שיש לו זכות, הקב"ה מזמן לו לתרום למקום הנכון. כל אחד צריך להתפלל שיזכה באמת להיות שותף במקום הנכון, ששם משקיעים יום ולילה סביב השעון בשביל להפיץ תורה ולקרב את עם ישראל. ששם משקיעים את הכסף של התרומה בדברים הנכונים, זה רק מה שיישאר לך לנצח! כל שנייה של שותפות, המנייה עולה ועולה ומביאה את הזכויות האין סופיות בעולם הזה ולעתיד לבא, זו המנייה הטובה ביותר, מנייה שרק עולה ועולה לנצח נצחים!

גם אם אדם רוצה להנציח את קרוביו היקרים לו, זה המקום הגדול ביותר מכל דבר שישקיע למענם, שיעשה להם נחת רוח ויעלה את נשמתם למעלה למעלה, כל רגע וכל שנייה.

ב"ונתנה תוקף" כתוב "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה", כבר אמרו חז"ל "אם ביקשת לעשות צדקה, עשה עם עמלי תורה". אז אין לך צדקה יותר גדולה מזו. ואצלנו אלו לא סתם עמלי תורה, אלא עמלי תורה שהם בעצמם מקרבים עוד יהודי ועוד יהודי לאבא שבשמים. זה כפול ומכופל. אני בטוח שאין דבר גדול מזה. כי גם אחרי פטירתו של האדם, הארגון והמוסדות ימשיכו בעז"ה לעבוד להגדיל תורה ולהאדירה, והזכויות רק עולות ועולות. אז לכן זו זכות גדולה ועצומה, "ואשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה'".

אין לנו, לא נגידים, ולא גבירים עשירים כאלו ואחרים, שמחזיקים את המוסדות. הכל עומד רק בזכות אותם אנשים מעמך בית ישראל צדיקים, שתורמים מכל הלב למקום קדוש זה. הכותל המערבי נשאר עומד וקיים גם אחרי חורבן בית המקדש בעוונותינו, כיוון שבנו אותו פשוטי העם שתרמו מכספם הדל מכל הלב. גם את בניין המוסדות שיבנה בעז"ה בקרוב, אני רוצה שיהיו שותפים בו כל עם ישראל, כל אחד מכספי מעשרותיו, כאיש אחד בלב אחד.

כל אחד שיקבל על עצמו ויאמר לבורא יתברך, "אני מקבל על עצמי להיות חלק בבניית בית מקדש מעט לכבודך יתברך". אני סמוך ובטוח שהקב"ה ישפיע עליו מחסדו, ויזכה להתברך בכל הברכות הכתובות בתורה, שפע בריאות פרנסה, שמחה ונחת, לו ולבני משפחתו. וברגע זה אתם נכנסים להיות שותפים שלי בכל הזכויות של המוסדות הקדושים לנצח נצחים! אני לא מאמין שיש יהודי שירצה להפסיד הזדמנות פז שכזאת, זה הרגע וזו השעה לא להיכנס לחשבונות כאלו ואחרים, פשוט לקום ולעשות, "וברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת".  

לשותפות בבניין המוסדות:

צפייה בדברי הרב אודות בניין הישיבה: