ביתו של יצחק אבינו, בית מלא וגדוש באהבת השי"ת, מלא ביראת שמיים טהורה, ובמסירות נפש נפלאה שאי אפשר לתאר ולשער, ההורים הם לא אחרים מאשר יצחק אבינו שפשט את צווארו על גבי המזבח, והאימא לא פחות מאשר רבקה אמנו, האישה שגדלה בביתו של בתואל הארמי, ואחיה הרמאי הגדול מכולם לבן, והיא הצדקת עם כל זה, הייתה בעלת חסד עצום, שהרי בכך בחן אותה אליעזר עבד אברהם, בשאיבת מים מן הבאר כדי להשקותו ולהשקות את גמליו, ואכן עמדה במבחן זה בהצלחה גדולה, אבל המבחן הגדול מכולם היה, לראות האם משמיים הסכימו שאכן היא צדקת אמתית, בזה שהביאה יצחק האהלה שרה אמו, והסביר רש"י בשם חז"ל ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, והנה היא שרה אמו, פירוש שבשעה שהייתה שרה בחיים, היה נר דלוק משבת לשבת, וברכה בעיסה, וענן קשור מעל האהל, וכשנפטרה שרה נעלמו כל הניסים הללו, ועכשיו כשבאה צדקת זו כלומר רבקה חזרו כל הניסים הללו.
אם כן אחים יקרים, מה היה הסיכוי של עשיו הרשע לצאת לתרבות רעה? מתוך בית שכזה המלא וגדוש יראת ואהבת ה', בן אחד קדש קדשים יעקב אבינו ע"ה השלם שבאבות כלשון הזוה"ק, והשני רשע מרושע המלסטם את הבריות וצד נשים מתחת יד בעליהן. אלא, נאמר בתורה "ראה אנכי נותן לפניך היום, את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים"
פירושו של דבר אחים יקרים, ישנה כאן שאלה גדולה לשם מה היה צריך הבורא יתברך להמליץ לנו לבחור בחיים? וכי אין זה מיותר מי הוא אותו שוטה שיבחר במוות? וכאן מונח היסוד הגדול, אותו מוות שמציינת התורה מצופה הוא בהנאות כאלה ואחרות הנראים כחיים, ככיף גדול, כהנאות כל כך נפלאות שרק שוטה יוותר עליהן.
אבל מגלה לנו הבורא יתברך בתורתו הקדושה תורת חיים, דע לך גם לאותו דג השט לו בים להנאתו, ורואה פיתיון ששמו הדייגים בחכתם כדי לצודו, רואה הוא בפיתיון זה כהנאה גדולה ועצומה, אבל רק אחרי שנתפס בחכתם, מבין הוא את גודל הטעות שעשה שזו עלתה לו במחיר חייו, וכך אומר שלמה המלך ע"ה, "כי חינם מזורה הרשת בעיני כל בעלי כנף צוד צדו לנפשותם" ופירוש דבריו של החכם באדם כך הם, הציידים, ציידי העופות שמים ברשתותיהם חיטים וכל מיני זרעונים, כדי לגרום לעופות לבא ולאכול את ארוחתם האחרונה לפני שישחטו אותם, אבל העופות, לא די שאינם מבינים זאת אלא עוד רואים בזו כארוחת חינם, וזהו שאומר שלמה צוד צדו לנפשותם, שילמו עופות הללו על ארוחה זו במחיר חייהם, ובדיוק כך נפל עשיו הרשע.
וכך נופלים לצערנו עוד ועוד בני אדם שאינם מתבוננים על מהות חייהם, על תכליתם, למה נולדו ולמה מתים? אלא כל מחשבתם ודעתם רצונם ומאוויים הוא רק עוד הנאה ועוד בילוי, ואת הסוף של האנשים הללו מוצאים אנו כאן בסיפורו העצוב כל כך של עשיו הרשע, כאשר מכר עשיו את בכורתו ליעקב בעבור נזיד עדשים, הראה שמעדיף הנאה רגעית על פני חיי עולם, ולא זו בלבד אלא ששם נאמר "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה", לא די שאינו מצטער על מעשהו הפזיז אלא שמבזה כל קדוש ויקר, ואילו לאחר מכן כאשר אביו הקדוש יצחק אבינו ע"ה מבקש לברכו, ובא יעקב בציווי אמו ולוקח את הברכות או כלשונו של עשיו גונב אותם, אז נאמר "ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאוד".
כן אחים יקרים זהו סופם של כל הליצנים והמבזים את התורה ומצוותיה, בתחילה נראים כשמחים ומאושרים ולא עושים חשבון לאף אחד, וכאילו שהם בעלי בתים על העולם, אך בסופם הרע והמר מתגלים הם כמסכנים וחסרי אונים מול השוקת השבורה ששברו הם במו ידיהם, ועל זה נאמר סוף מעשה במחשבה תחילה.
