רבים מכירים את הבעל שם טוב הקדוש כמנהיג גדול, שאלפים באו לקבל את ברכתו. אבל מעטים יודעים שבמשך שנים ארוכות, לפני שהתגלה, הוא ורעייתו הצדקת חיו בעוני גדול, והתפרנסו מעבודה קשה בין ההרים.
הבעל שם טוב היה חופר טיט בהרים. כמה פעמים בשבוע הייתה רעייתו באה עם עגלה, מעמיסה את מה שחפר, ונוסעת לעיירה הקרובה למכור. מהכסף המועט הזה הם חיו. לא הייתה להם משכורת קבועה, לא חיסכון ולא ביטחון כלכלי.
אבל דבר אחד היה להם בשפע: ביטחון בהשם. הבעל שם טוב לא עבד מבוקר עד לילה, כדי לצבור כמה שיותר. הוא היה חופר רק כפי הצורך, ואת שאר הזמן הקדיש להתבודדות, לתפילה וללימוד בין ההרים. הוא האמין בכל ליבו שהפרנסה באה מהקדוש ברוך הוא, ושהעבודה היא רק "כלי" שדרכו מגיעה הברכה.
הפרנסה לא באה מהחפירה – היא באה מהשם.
אנחנו רק עושים את ההשתדלות,
והוא, יתברך, שולח את הברכה.
היו ימים שבהם לא היה בבית כמעט כלום. אבל הבעל שם טוב ורעייתו קיבלו הכול באהבה ובשמחה, בלי טענות ובלי תלונות. החסידים מספרים שדווקא בשנים האלה, בהרים, בעוני ובפשטות, התעלה הבעל שם טוב והגיע למדרגות הגבוהות ביותר.
ולימים, כשנעשה מנהיג, הוא לימד את תלמידיו את מה שלמד בעצמו בהרים: מי שבוטח בהשם באמת, לא נלחץ ולא נבהל. הוא עושה את שלו בשקט, ויודע שמה שנגזר לו – יגיע אליו.
ביטחון אמיתי – זה לעשות את ההשתדלות, ולהשאיר את הדאגה לבורא עולם.
סגולה לפרנסה במוצאי שבת
מקובל בעם ישראל שסיפור על הבעל שם טוב במוצאי שבת, בסעודת מלווה מלכה, הוא סגולה לפרנסה טובה. זה הזמן להתחיל את השבוע החדש עם הביטחון של הבעל שם טוב: להשתדל, להתפלל, ולדעת שהפרנסה בידיים הטובות ביותר.
רוצים עוד סיפור? המטבע שקיבל הבעל שם טוב מהשמיים, או סיפור בעל שם טוב למוצאי שבת קודש.
המקור: "שבחי הבעש"ט", פרק ב' ("והיה חופר טיט והיא הוליכה לעיר, ומזה היה לה פרנסתה"). הסיפור מובא כאן בעיבוד ובלשון קלה.
ספר יסודות הביטחון
