פרשת השבוע "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה".
אחים יקרים, ידועים כאן בפרשה זו, דברי המדרשים הרבים, כמה האריכו בפגישה הגדולה והמרגשת בין יוסף ואחיו, כמה כעס יהודה, עד כדי כך שאיים להחריב את כל מצריים, והשאלה הנשאלת היא, על מה כעס כל כך?
הרי בסוף פרשה קודמת, כאשר בא השליח לומר להם, מדוע גנבתם את הגביע, אמרו לו "הלא כסף המושב בפי אמתחותינו השיבונו אליך, ואיך נגנוב מבית אדונך כסף או זהב, אשר ימצא איתו מעבדיך ומת, וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים. ואז בדק האיש באמתחות האנשים בגדול החל ובקטון כילה, וימצא הגביע באמתחת בנימין",
וכאשר חזרו לבית יוסף, אמר להם יוסף "מה המעשה הזה אשר עשיתם, הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני, ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני, מה נדבר ומה נצטדק, ה' מצא את עוון עבדיך והננו עבדים לאדוני, גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו. ויאמר חלילה לי מעשות זאת, האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם".
אם כן אחים יקרים, על מה כעס יהודה כל כך? הרי יוסף התנהג איתם ממש לפנים משורת הדין, שהרי הם עצמם חרצו את דינם, והוא הקל בענשם באמרו רק מי שנמצא הגביע בידו יהיה עבד, ולא יומת כמו שאתם חרצתם, ומה שאמרתם שאתם תהיו לי עבדים מוותר אני על כך, אם כך קשה מאוד להבין על מה כעס יהודה?
אלא אחים יקרים צריכים אנו להבין, השבטים הקדושים היו גדולי עולם, ולא מחשבותינו מחשבותם, ולא דרכינו דרכם, אלא כל מחשבתם הייתה אחת, במה חטאנו שכך מגיע לנו? ואם מגיע אז מגיע. לכן בהתחלה שנמצא הגביע באמתחת בנימין, הסכימו כולם פה אחד, שכל הצרה הזאת שהגיע להם, וודאי בגלל חטא מכירת יוסף, ולכן מוכנים הם לקבל על עצמם את העונש הראוי, כדי לכפר על פשעם. אבל כאשר הגיעו לבית יוסף ואמר להם, אתם עלו לשלום אל אביכם, אבל בנימין שנמצא הגביע בידו, הוא יהיה עבד, כאן הבינו האחים הקדושים, שאין זה קשור לתיקון חטא מכירת יוסף, שהרי בנימין לא היה במכירה, והם כן היו ודווקא אותו תפש?
אם כן אין זו אלא עלילה, ואם בעלילה באים עלינו הרינו מוכנים למלחמה. כן אחים יקרים המדובר הוא בשבטי י-ה שלא נמצא בידם שום חטא מעולם, והיו תמיד עם אצבע על הדופק, לראות אם קורה איזה דבר שאינו כשורה, מיד היו מפשפשים במעשיהם, לראות איזה חטא, או דבר שאינו הגון שעשו, ואם מצאו, מיד היו מוכנים לשלם את המחיר המלא כדי לכפר על אותו עוון.
כן אחים יקרים אלו הם שבטי י-ה, קדושי עליון, שכל מחשבתם, רק מחשבת אמונה ודבקות בבורא יתברך. כמה זה מחייב אותנו תמיד לפשפש במעשינו, לראות היכן טעינו, ולתקן את המעוות, ולא לנסות לפזר האשמות על כל העולם, לזכור תמיד את הפתגם: "אבל אשמים אנחנו", אין הבורא חשוד חס ושלום לעשות עוול לשום בריה בעולם.
