"אבא היה מסתגר כאן בבהמ"ד 'צופיוף' מהבוקר ועד אחה"צ, ולומד בהתמדה, וכאשר כבר היינו רעבים, מרוב עוני כמעט לא היה מה לאכול, היה מוציא מכיסו ביסקוויט אחד או שנים ונותן לנו"

סיפר הגאון רבי משה יוסף שליט"א, בנו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל:  בשנת תשנ"ד, כשאמא הרבנית ע"ה חלתה ושכבה על ערש דוי, פנה אלי מרן

הברכה האחרונה הזו שקיבלתי ממנו בערב יום כיפור, היא הדבר שיישאר איתי לאורך כל הדרך.

החתן מבקש להקדיש את הדקות הקדושות והנשגבות הללו, לזכותו ולרפואתו של מרן הרב עובדיה יוסף,

הרב היה אומר לי "יצחק, אני מחכה לראות אותך בתפילה. כל טוב ולהתראות".

עירבנו את שני האתרוגים, היא אכלה מזה – ובקרוב עתידה ללדת.

"קח את ידי", והוסיף בחיוך ובעדינות: "תרגיש את היד, רטוב? רטוב. ראית את הדמעות שלהם? ראית את דמעת העשוקים?"

את הזיק והדחיפה הראשונה, נתן רבינו עובדיה בכוח התורה שהקרין ועורר את הרבים, ולכן המציאות שרוב החוזרים בתשובה הם ספרדים

בהיותי ילד צעיר מאוד, היה בכיתתנו ילד שמחמת העוני היו נעליו קרועות. אני הייתי בין הילדים שלגלגו עליו וצחקו למול הפיות שפערו נעליו

תנועת מעייני ההתיישבות שהוקמה על ידי מרן